ת"א 39583-12-13 אנגלר נ' ששון ואח'

1.המחלוקת בין בעלי הדין תחילתה בשנת 2012 כאשר הנתבע פנה לתובע בהצעה למיזם משותף. עמדת התובע היא, שהיה מדובר ברעיון לפיתוח אפליקציות המיועדות לעסקים קטנים ובינוניים, וכי בין בעלי הדין התנהלה, למעשה, שותפות בלתי רשומה.

התובע, עורך דין במקצועו, כך נטען, היה אמור לתרום מזמנו, והנתבע היה אמור, לפי אותה גירסה, לתרום את הידע המקצועי והטכני ואת המשאבים הכספיים הנדרשים בשלב הראשון. הנתבע טוען, כי לא היה מדובר בשותפות, ומציין שלא נעשה הסכם כתוב בין הצדדים. עמדתו היא שהתובע אמור היה לתרום מזמנו, ולקבל תמורה רק אם המיזם יעלה יפה ויהפוך לכדאי כלכלית. הנתבע סבור, כי משעה שבפועל עלו היחסים בין הצדדים על שרטון בקיץ 2013 והמיזם המתו

כנן הסתיים בלא כלום, הרי אין, לדבריו, התובע זכאי לכל תמורה. הנתבע מדגיש, כי בתקופת הפעילות המשותפת נשא הוא בהוצאות בסדר גודל של אלפי שקלים ובכלל זאת יזם ומימן השתתפות של התובע בקורסים מקצועיים ובפעילויות דומות, שהיו אמורות לאפשר בשלב מאוחר יותר השתתפות של התובע במיזם.

2.בישיבה מתאריך 19.11.15 הגיעו בעלי הדין להסדר הדיוני הבא:

"ב"כ הצדדים:

אחרי שהתייעצנו מחוץ לאולם המשפטים, הגענו, מטעמים מעשיים, להסדר כדלקמן:

1.בית המשפט ישמע במועד קרוב, בעל פה, טענות של עוה"ד בכל הנושאים השנויים במחלוקת.

2.על בסיס הטענות דלעיל, יפסוק בית המשפט, לפי שיקול דעתו המוחלט, במחלוקת הכספית המעודכנת, שבין בעלי הדין.

3.עם ביצוע פסק דינו של בימ"ש זה, יבואו על סיפוקם וסילוקן כל טענות הצדדים, איש כנגד רעהו."

3.שמעתי בהרחבה בישיבת היום את טענות באי כוח בעלי הדין. אין מחלוקת שהתובע השקיע מזמנו ומכשרונו במיזם אותו הגה הנתבע. עוד אין חולק, שהנתבע הוא שמימן באותו שלב את ההוצאות הקשורות, כולל השתלמויות מקצועיות של התובע, והנתבע הייה זה שטיפל בכל הצדדים המיחשוביים/ טכנולוגיים של המיזם. במצב דברים זה אני סבור, כי הפרשנות הראויה למוסכם בין הצדדים מחייבת מתן תמורה הולמת לתובע בגין עבודתו.