ת"א 39546-05-10 מ' נ' מדינת ישראל

לפני תובענה כספית שהגיש התובע נגד הנתבעת, מדינת ישראל, בעטיו של הליך פלילי שנוהל כנגדו על ידה, במסגרתו היה התובע עצור עד תום ההליכים (תחילה מעצר מלא ובהמשך מעצר בית), ובסופו זוכה בהכרעת דין.

1.ביום 14.7.08 בסמוך לאחר השעה 5.00 לפנות בוקר הוצת רכבם של מ' מ'  ות' מ' (להלן – "מ' מ' " ו-"מ' מ' " בהתאמה, או – "המתלוננים") באום אל פחם.

המתלוננים טענו כי התובע ביצע את ההצתה.

2.התובע נעצר ונחקר, כן נחקרו עדים נוספים בפרשה, ובהמשך הוגש נגדו כתב אישום בגין הצתה לבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד. סלע) בת.פ. 7121-08 (להלן – "ההליך הפלילי").

התובע היה עצור מיום 14.7.08, תחילה במעצר ימים שהוארך לבקשת הנתבעת, ובהמשך במעצר עד תום ההליכים; עד ליום 28.8.08 היה עצור התובע במעצר מלא, וממועד זה ועד לזיכויו ביום 27.4.09 היה עצור במעצר בית.

לטענת הנתבעת, עליה לא חלק התובע, על ההחלטות בדבר הארכות המעצר וכן על ההחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים – לא הוגשו עררים.

3.כאמור, ביום 27.4.09, לאחר שנוהל הליך שלם, זוכה התובע מהאישום המיוחס לו, תוך שבית המשפט המחוזי קובע, כי לא שוכנע באשמתו של הנאשם.

המחלוקת בהליך הפלילי הייתה באשר לזהות מבצע העבירה, וכאמור – בית המשפט קבע כי לא הוכח שהתובע הוא שביצעה, ועל כן ניתן פסק הזיכוי.

4.ביום 25.5.10 הגיש התובע תובענה זו במסגרתה דרש פיצוי בגין העוול שנגרם לו, לטענתו, ע"י המדינה, אשר הגישה נגדו כתב אישום ממנו זוכה כאמור.

לטענת התובע, לא היה מקום להגשתו של כתב אישום כאמור מלכתחילה, באשר לא בוצעו פעולות חקירה נדרשות אשר היו מביאות את הנתבעת למסקנה כי אין מקום להגשת כתב אישום, ובאופן ספציפי: המשטרה לא נטלה מצלמות אבטחה שהיו מותקנות בכניסה לביתו של התובע, בהן ניתן היה – לטענתו – לראות כי שב לביתו בשעה 3.00 – 3.30 לפנות בוקר ונשאר שם עד הבוקר, ועל כן לא יכול היה לבצע את ההצתה הנטענת בשעה 5.00 לפנות בוקר.