פלוני נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

לפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – "החוק") בקשר עם נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד X.X.1998, ביום 8.4.2018 בעת שעבד כנהג ברכב פינוי אשפה בעיר רעננה. הנתבעת היא מבטחת הרכב.

התובע מסר גרסה עובדתית, שתפורט בהמשך. הנתבעת אינה מציעה גרסה עובדתית אחרת אולם לשיטתה, גם אם גרסת התובע תתקבל, הרי אין מדובר בתאונת דרכים. בהתאם להסכמת הצדדים בדיון מיום 4.3.2025 הוריתי לצדדים להגיש סיכומים בשאלה המשפטית בלבד.

רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת

1. ביום 8.4.2018 עבד התובע כנהג משאית לפינוי אשפה (להלן: "המשאית") מטעם חברת "מפעת 1965 (1987) בע"מ" בעיר רעננה. בהתאם לסדרי העבודה באותו יום, התובע החל את יום עבודתו בשעה 06:30 בבוקר. עד לשעה 13:30 עבד התובע ביחד עם עובד נוסף, ומשעה 13:30 המשיך התובע לעבוד לבדו באיסוף אשפה מנקודות שאליהן הופנה על ידי העירייה.

2. במהלך עבודתו, בשעה 16:00 לערך, הגיע התובע עם רכבו לפנות אשפה בסמטה, שאליה נאלץ להיכנס בנסיעה לאחור. כאשר התחיל בנסיעה לאחור הבחין שמצלמת הרוורס של המשאית מלוכלכת, ושאינה מספקת תמונה ברורה של הדרך. לשיטת התובע, לא היה יכול להמשיך בעבודתו לבד תוך נסיעה לאחור מבלי שהדבר יהווה סכנה ממשית לעוברי אורח. התובע עצר את המשאית, עלה על ארגז המשאית כדי לנקות את המצלמה שהייתה מותקנת עליו, ולאחר שניקה אותה והתכונן לרדת, החליק ונפל על הרצפה (להלן: "התאונה").

3. התובע תיאר את התרחשות האירוע בעדות קצרה שמסר בישיבת קדם המשפט:

   "תוך כדי העבודה אני נוסע בסמטאות, זה ברעננה, באתי לנסוע רברס וראיתי שבמצלמה לא רואים כלום כמעט אז חניתי ועליתי למעלה לנקות את הכל וכשירדתי נפלתי על הגב והרגל היתה מתחת לרגל השניה. מצלמת הרברס נמצאת בארגז מאחורה למטה. זו משאית זבל. המצלמה בחלק העליון של הארגז. יש מדרגה שעומדים עליה הפועלים, ויש עוד מדרגה, עולים ומנקים, יש גם מתקן שם. הייתי לבד. זה היה בארבע אחה"צ. אני עובד משש, שש וחצי בבוקר עד חמש כמעט. היתה לי עוד עבודה לעשות.

   ... יש את המדרגה, מתקן כמו מדרגה, עולים ומטפסים ומנקים את המצלמה. עליתי על המדרגה, שמתי את הרגל השניה על המסרק, על הברזל, על המדרגה השניה, ניקיתי ואיך שבאתי לרדת אז החלקתי. היו לי כאבים בגב וברגל. נפלתי אחורה על הרצפה על הגב. אחרי זה היו לי כאבים. נחתי כמה דקות וישבתי במשאית אחרי זה לנוח. הודעתי לחברה ויום למחרת הלכתי לבית חולים."

4. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ולתובע שולמו דמי פגיעה.

   טענות הצדדים

5. לטענת התובע, פעולת ניקיון המצלמה מהווה טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, כהגדרתם בסעיף 1 לחוק, ובהתאם לתנאים שנקבעו ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (4.2.2009) (להלן: "עניין נביל") וברע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' רבו ספנייב (16.6.2010) (להלן: "עניין ספנייב")).

6. הנתבעת טוענת, בעיקרו של דבר, כי פעולת הניקוי של המצלמה אינה עונה על התנאי שנקבע בעניין נביל, לפיו נדרש כי הטיפול ברכב ייעשה עקב אירוע פתאומי שנתעורר הצורך בו במהלך הנסיעה ואשר נועד לאפשר את המשך הנסיעה (ראו: עניין נביל, סעיף 14). לשיטת הנתבעת, מצלמת הרוורס אינה אמצעי חיוני הנדרש לצורך הפעלת הרכב במובן הפיסי, ומכאן שניקיון המצלמה אינו מהווה פעולה נדרשת לצורך בהמשך ביצוע הנסיעה. הנתבעת הטעימה כי המבחן שנקבע בדין אינו מבחן של סיכון אלא של חסם פיזי, כלומר האם הרכב יכול לנוע עם הליקוי או לא. לשיטת הנתבעת, הסיכון שנוצר כתוצאה מן הליקוי שהתגלה ברכב אינו רלוונטי.

7. הנתבעת הוסיפה כי מטבע הדברים הצטברות הלכלוך על המצלמה לא היוותה אירוע פתאומי, אלא התובע הוא ששם לב לכך באופן פתאומי כאשר התכונן לנסוע לאחור, ולכן לא מדובר באירוע פתאומי, כנדרש במבחן הפסיקה.

8. הנתבעת מוסיפה כי פרשנות לפיה ניקוי מצלמת רוורס מהווה תיקון דרך תהווה הרחבה "בלתי רצויה" של תחולת החוק ותהיה מנוגדת לרוח הפסיקה כפי שהובעה ברע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' יעקב ינטל (נבו 29.10.2007) (להלן: "הלכת ינטל"), לפיה הגדרת שימוש ברכב מנועי היא רשימה סגורה של דרכי שימוש שפורטו בחוק, ותו לא.

   דיון והכרעה

9. בע"א 5903/22 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (30.10.2023) הנחה בית המשפט העליון, מפי כב' השופט (כיום כב' הנשיא) יצחק עמית, כי "כל אימת שבית המשפט נדרש לשאלה שעניינה תאונת דרכים ושימוש ברכב מנועי, רצוי כי ישווה נגד עיניו את ההוראות הרלוונטיות בחוק הפיצויים". נפתח אפוא בהגדרות הרלוונטיות.

   "תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי."

    

10. המונחים טיפול דרך ותיקון דרך ברכב כלולים בהגדרת שימוש ברכב מנוע:

    "שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו... ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד."

11. בעניין ספנייב מנה בית המשפט (כב' המשנה לנשיאה ריבלין) ארבעה תנאים שבהתקיימם פעולה שבוצעה בכלי רכב תיחשב שימוש מסוג " טיפול דרך" או "תיקון דרך":

    "התנאי הראשון הוא כי מדובר בטיפול שהתרחש בדרך, לאמור: החל מן העלייה אל הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה. "הכנסת טיפולי הדרך לגדרי 'שימוש ברכב מנועי' – כך הובהר – "נועדה לענות על התחושה כי פעמים, במפתיע, מתרחשות תקלות המחייבות את הנהג לתקן אותן במהלך הנסיעה כדי לאפשר את המשכתה. ... התנאי השני עליו עמדנו הוא כי הטיפול נדרש עקב אירוע פתאומי. כבר ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (טרם פורסם, 29.10.2007) צוין כי ייתכן שהמונח "טיפול דרך" מתייחס "לתיקוני פתע או לטיפולים בלתי צפויים שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה". ואמנם, בעניין נביל הובהר כי "פתאומיות הטיפול מבטאת גם היא את העמדה כי הטיפול הוא חלק מובנה ומשולב בתוך הנסיעה במובנה הרחב. הטיפול מבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה" (שם, בסעיף 14). התנאי השלישי הוא כי אין המדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. בתקלות מסוג זה, כך הובהר, אין הכרח שהנהג יטפל, והדבר אף אינו רצוי. על כן, אין לראות בטיפול ממושך ומורכב ברכב חלק מהתרחשויות הדרך או מן הנסיעה במובנה הרחב. על שלושת התנאים האמורים, יש להוסיף תנאי נוסף ולפיו "טיפול הרכב" חייב להתבצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו." (ראו עניין ספנייב, פסקה 7).

     

12. בעניין נביל, שקדם לעניין ספנייב, נדרש בית המשפט העליון לסוגיית טיפולי הדרך ותיקוני הדרך. כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, סקר את גלגולי החקיקה ואת תכלית הכללת טיפולי הדרך ותיקוני הדרך בהגדרת שימוש והסביר (פס' 13 לפסק הדין):

    "הכנסת טיפולי הדרך לגדרי "שימוש ברכב מנועי", נועדה לענות על התחושה כי פעמים, במפתיע, מתרחשות תקלות המחייבות את הנהג לתקן אותן במהלך הנסיעה כדי לאפשר את המשכתה. התיקון לחוק מביע את העמדה כי ראוי שהטיפול והתיקון של תקלות אלו ייתפס כחלק מן המהלך השלם של "הנסיעה ברכב" במובנה הרחב....

    פתאומיות הטיפול מבטאת גם היא את העמדה כי הטיפול הוא חלק מובנה ומשולב בתוך הנסיעה במובנה הרחב. הטיפול מבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה."

     

    האם ניקוי מצלמת הרוורס מהווה בנסיבות העניין שימוש מסוג טיפול-דרך או תיקון-דרך?

13. הנתבעת טוענת כי פעולת ניקוי מצלמת הרוורס לא נדרשה עקב אירוע פתאומי, שכן מטבע הדברים המצלמה הייתה מלוכלכת עוד קודם. דין הטענה להידחות. ראשית, בהחלט ייתכן שהמצלמה התלכלכה באירוע אחד "פתאומי לצורך העניין", למשל עקב התזת מים או לכלוך כלשהו שנדבק לעדשת המצלמה במהלך ריקון האשפה למכל, ואין מדובר בהצטברות הדרגתית של לכלוך. שנית, וזה עיקר לדעתי, יש להבין את תנאי הפתאומיות שהובע בפסיקה כמתייחס להתגלות הצורך בטיפול, משהמשתמש ברכב הבחין בתקלה, ולא לאופן התרחשות התקלה. כפי הבנתי את הלכת נביל מבחן זה נועד להבחין בין תיקון תקלה שאפשר היה לאתר לפני הנסיעה והוא אינו חלק מן המהלך השלם של הנסיעה ברכב, לבין תיקון תקלה שהתגלתה לאחר תחילת הנסיעה ושהמשתמש ברכב לא ידע עליה או לא הבחין בה קודם ולכן ולא יכול היה לבצעו לפני תחילת הנסיעה. הלוז של תנאי זה אינו בקיומו של אירוע פתאומי והוא יכול וראוי בהחלט לחול גם על גילוי פתאומי של ליקוי מתמשך, כגון הצטברות לכלוך או אבק, מאותה נקודה שבה הליקוי מפריע לשימוש התקין ברכב ומתעורר צורך בתיקון או בטיפול. גישה זו מתיישבת היטב עם העמדה שהובעה בעניין נביל לפיה טיפול הדרך מבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה.

14. עוד טוענת הנתבעת כי פעולת ניקוי מצלמת הרוורס לא נדרשה על מנת לאפשר את המשך הנסיעה, וכי התובע יכול היה להמשיך בנסיעה תוך שימוש במראות הצד. טענה זו יש לדחות בשתי ידיים. פרשנות שכזאת לא רק שאינה מתיישבת עם תכלית החקיקה, היא עלולה אף לשדר לציבור הנהגים מסר שלילי בכל הקשור להתנהלות בטוחה בכביש, קל וחומר כאשר עסקינן ברכב גדול וכבד יחסית. אם קיימת ברכב מצלמת רוורס, ניתן להניח לצורך הדיון כי יש לה תפקיד משמעותי כאמצעי עזר להבטחת הנסיעה לאחור של משאית האשפה. בנסיבות העניין הנוכחי העובדה שנהג המשאית טרח לקום מכסא הנהג, לצאת מן הרכב ולטפס על המשאית כדי לנקות את המצלמה לקראת הנסיעה לאחור מעידה על כך שסבר שניקוי מצלמת הרוורס מתחייב לצורך נסיעה בטוחה יותר לאחור, כפי חובתו, ובהעדר ראייה לסתור מבססת את הקביעה כי במקרה הנוכחי ניקוי המצלמה אכן נדרש לצורך נסיעה בטוחה לאחור.

15. הניתוק שמבקשת הנתבעת לעשות בין יכולת ההתניידות הבסיסית של הרכב (כדוגמה במקרה של צמיג תקור או בעיות במנוע) לבין כשירותו לנסוע (כדוגמת נסיעה ללא מצלמת רוורס תקינה, ללא אתתים תקינים או ללא מראות תקינות או פנסים תקינים) היא מלאכותית ומנוגדת לא רק לדין אלא גם לשכל הישר. בהקשר זה אפנה לת"א (מח' ת"א) 4394-07-19 פלונית נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ( 25.1.2024)), שם נקבע כי ניקוי שמשת רכב מלוכלכת המקשה על ראיית הדרך מהוה פעולה חיונית לביצוע נסיעה והיא בעלת קשר ממשי לנסיעה.

16. לאמור יש להוסיף, כי מתקיימים יתר התנאים שנקבעו בעניין נביל ועניין ספנייב, כאשר אין מחלוקת כי ניקוי המצלמה נעשה בדרך, כי לא מדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע וכי הטיפול נעשה באחד ממרכיביו של כלי הרכב.

17. יודגש, אין מדובר בתיקון או טיפול דרך מנותק מהקשר קונקרטי. כפי שהעיד התובע, ועדותו משמשת בסיס עובדתי בפסק דין זה, בדיקת מצלמת הרוורס היתה לצורך נסיעה לאחור, בהתאם לתנאי הדרך ולדרישות התפקיד בהיותו לבד בתפקיד. בכך מובחן המקרה הנוכחי מעובדות ע"א (מח' נצ') 12332-10-15 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' פלוני (3.12.2023) (להלן: "עניין קרנית") שבו טען התובע כי נפגע בעת שעלה על רכבו לצורך תיקון מצלמת הרוורס, כשהיה בדרך למוסך. באותו עניין מצא בית המשפט כי אין לחייב את המבטחת בפיצוי התובע בעיקר מן הטעם שאין לקבל את גרסתו העובדתית. מעבר לכך נקבע בפסק הדין, כי "מתחנת התדלוק ועד למוסך לא עתיד היה המשיב לנסוע לאחור. על כן אין לראות כל דחיפות בכיוונה של המצלמה בטרם יגיע המשיב למוסך, שם יכול היה לכוון את המצלמה בנקל, ולא לעשות כן בשול הדרך, תוך סיכון חיי אדם." (שם, פס' 17). בשונה מהאמור בעניין קרנית, הדרך היחידה של התובע במקרה הנוכחי לבצע את איסוף האשפה היתה בנסיעה לאחור, כפי שנטען על ידו ולא נסתר על ידי הנתבעת. בכך שונה המקרה הנוכחי שוני מהותי מעניין קרנית.

18. עניינו הנוכחי נבדל גם מן הדוגמה שניתנה בעניין ינטל, לעניין סריקה בטחונית שבוצעה באוטובוס לפני הנסיעה. באותו עניין קבע בית המשפט כי אף אם הסריקה נדרשת על פי דין, היא אינה חיונית במובן הפיזי לשם תחילת הנסיעה. הפער בין סריקה בטחונית שהיא חובה חיצונית שאינה נוגעת לכשירותו הפיזית של הרכב לבין ניקוי מצלמת רוורס לפני נסיעה לאחור מדבר בעד עצמו. בעוד שסריקת אוטובוס לפני תחילת הנסיעה היא במובהק חיצונית לסוגיית הסיכון התעבורתי, הרי מצלמת הרוורס היא אמצעי עזר בנסיעה לאחור וככזאת יש לראות בה כאמצעי חיוני במובן הפיזי לתחילת הנסיעה לאחור.

19. לסיום אתייחס לטענת הנתבעת בסיכומיה לפיה "המבחן הוא לא בטיחותי או תעבורתי אלא האם ניתן לקיים את הנסיעה מבחינה פיזית" (סעיף 7). ראשית, הנתבעת מפנה בסיכומיה לפסקי דין רבים, אשר עוסקים כולם בפרשנות המצמצמת שניתנה לשימוש מסוג "נסיעה" או "כניסה/ירידה" מהרכב כהגדרתם בחוק הפיצויים, ולא לשימוש מסוג "תיקון דרך" או "טיפול דרך". אמנם, בפסיקה הנוגע לשימוש מסוג "נסיעה" או "כניסה/ירידה" מהרכב, הובעה עמדה ברורה לפיה יש לנקוט פרשנות מצמצמת ולהבחין בין חיוניותה הפיסית של הפעולה הנבחנת לבין נחיצות הפעולה מטעמים פונקציונליים או מטעמי בטיחות הנסיעה ברכב וחוקיותה (ראו: רע"א 3329/21 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 32 (2.11.2021)). אכן, בעניין שלמה הנ"ל דן בית המשפט (מפי כב' השופטת וילנר) גם במונח טיפול דרך, אולם זאת בקשר לשאלה האם תדלוק כלי רכב מהווה טיפול דרך. בית המשפט קבע כי תדלוק אינו בגדר טיפול בלתי צפוי והטעים כי מחסור שגרתי בדלק, המחייב תדלוק, אינו מצב המתגלה באופן פתאומי ודורש טיפול בלתי צפוי. גם כאן, ברורה ההבחנה בין תדלוק שגרתי לבין ניקוי לכלוך ממצלמת רוורס, שהגביל את יכולת השימוש בה.

20. המסקנה היא, אפוא, כי האירוע מהווה טיפול דרך או תיקון דרך ברכב וככזה נכנס תחת כנפיו של "שימוש" ברכב ומהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק.

    הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסכום כולל של 5,000 ₪ שתשולמנה תוך 30 ימים מהיום. הוראות לגבי המשך ההליך יינתנו בנפרד.

     

    ניתן היום, ה' אב תשפ"ה, 30 יולי 2025, בהעדר הצדדים.