ת"א 39509-05-15

1. לפני כתב תביעה שהוגש על ידי התובע בגין פציעתו, עת רחץ בחוץ הנכים בהרצליה.

2. התובע טוען כי אינו יודע מה היו הנסיבות שגרמו לפציעתו, וכי נגרם לו נזק ראייתי בגין הימנעות עיריית הרצליה מתיעוד התאונה.

3. מכתב התביעה עולה, כי מהקלטת השיחה למד"א ,לצורך הזעקת אמבולנס, עולה, כי המודיעה דיווחה שהתובע נפל על הסלעים ונפגע בראשו, וממסמך אחר עולה, כי התובע נהדף על ידי גל.

4. התובע טוען, כי עיריית הרצליה התרשלה עת לא הזהירה על קיומו של מפגע, או היות החוף מסוכן לרחצה.

5. התביעה הוגשה ללא חוות דעת רפואית, שכן לדברי התובע בכתב התביעה, מאז הפציעה הוא סובל מנכות בשיעור של 100%, נדרש לעזרת הזולת בכל פעילויות היומיום ואף מקבל קיצבת שירותים מיוחדים מהמוסד לביטוח לאומי, ועל כן אין באפשרותו לממן חוות דעת רפואית.

6. עם כל הכבוד, אינני יכולה לקבל טענה זו, שהועלתה על דרך הסתם במסגרת כתב התביעה, ובניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, המסדירות את אופן הגשת בקשה, ואשר על כן הנני קובעת כדלקמן:

א. ניתנת בזאת לתובע אורכה בת 90 ימים להגשת חוות דעת רפואיות, הן בהתייחס לנכותו והן בהתייחס לצרכיו.

ב. הנתבעת תגיש כתב הגנה בצירוף חוות דעת נגדיות בתוך 180 ימים מתאריך היום.

ג. ימי פגרות הקיץ וסוכות יובאו במניין המועדים הנקובים בהחלטה זאת.