ת"א 39503-11-10 משרקי נ' רווח

זוהי תביעה כספית, שהוגשה על ידי מיכאל משרקי (להלן: "משרקי") נגד אייל רווח (להלן: "רווח"), לאכיפת הסכם לניכיון שיקים.

הדיון התנהל בפני כב' השופטת יעל אחימן אשר קבעה בפסק דינה מיום 10.10.13, שאין מדובר בהלוואה חוץ בנקאית, כיוון שאין הוכחה שהתובע עסק דרך שגרה בהעמדת הלוואות, כפי שהחוק דורש. כב' השופטת אחימן קיבלה את התביעה במלואה וחייבה את הנתבע לשלם לתובע 130,000 ₪.

הנתבע הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי וכב' השופט גינת קבע, שעל התובע, הטוען לאי תחולת החוק כלפיו, להוכיח זאת, גם בשים לב לכך שהעובדות הרלוונטיות נמצאות בידיעתו המיוחדת. כן קבע, שקיים אינטרס ציבורי בהחלה רחבה של הוראות החוק ומתחייבת פרשנות רחבה בהקשר זה.

כב' השופט גינת החזיר את הדיון לביהמ"ש השלום, כדי שישוב ויפסוק בעניין על בסיס ההנחה, שעל היחסים בין הצדדים חל החוק, לאחר שישוב וישמע את באי כוח בעלי הדין.

כן נקבע שבמידת הצורך ינמק ביהמ"ש ה שלום את אי פסיקת הוצאות משפט ושכ"ט לטובת התובע.

כיוון שכב' השופטת אחימן פרשה לגמלאות, הועבר התיק למותב זה.

איני מקבלת את טענת התובע במבוא לסיכומיו, לפיה יש לדון בשאלה האם חוק הלוואות חוץ בנקאיות (להלן: "החוק") חל במקרה דנן, כיוון שכב' ביהמ"ש המחוזי קבע, שהתיק מוחזר לדיון על בסיס ההנחה שהחוק חל.

לטענת משרקי, הוא לא הכיר את רווח ובתחילת שנת 2007 נענה לפנייתו של ניניו אבנר (להלן: "ניניו") לביצוע עסקת ניכיון שיקים. רווח חייב לו, כמושך השיקים את תמורתם בסך 130,000 ₪, (סכום כל אחד מהם הינו 65,000 ₪) (להלן: "השיקים"). משרקי טוען שרווח מסר לו באמצעות ניניו, את ההמחאות לפירעון עתידי בתמורה לסך של 100,000 ₪ שקיבל ממנו במזומן, כחלק מעסקת ניכיון שיקים. השיקים שהוסבו לצד ג' חוללו, הושבו לידיו והוא כנמחה תובע את פירעונם.

רווח טוען, כי השיקים נמשכו בתמורה לרכישת זכויות בקרקע, בעסקה שלא יצאה לפועל ולפיכך, הם היו אמורים להיות מושבים לידיו.