פלוני נ' אבו דולה ואח'

תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, בעקבות תאונת עבודה שאירעה ביום 22.08.2013 עת עבד באתר בנייה.

הצדדים נחלקו בשאלה האם התאונה נופלת בגדר החזקה המרבה בדבר "ניצול כוחו המכני של הרכב", שבסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן- "חוק הפיצויים").

הצדדים ורקע עובדתי

התובע, יליד 1984, עבד כפועל בניין בזמנים הרלוונטיים לתביעה, אצל הנתבעת 3, חברת א.א.א.מ בניה ושיפוצים בע"מ (להלן- "החברה").

ביום 22.8.2013 עבד התובע באתר בניה בכפר ירכא. במסגרת עבודתו שם, עסק התובע בפירוק תבניות ברזל, שהיו מחוברות לקיר בטון, בעזרת מנוף המותקן על משאית. במהלך פירוק אחת מתבניות הברזל, שהייתה קשורה בשרשרת למנוף, ותוך כדי הפירוק, התבנית פגעה בו והפילה אותו מגובה של כ- 4-5 מטרים.

התובע פונה ממקום התאונה באמבולנס, לבית החולים בנהריה, שם אושפז למשך מספר ימים, משסבל מפגיעה רב מערכתית, שכללה, בין היתר, פגיעת ראש, פגיעת חזה ושבר בשורש כף יד שמאל.

יצוין, כי התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, וביום 7.5.15 קבעה ועדה רפואית שליד המל"ל, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בשורש כף יד שמאל, בהתאם לסעיף 35(1)ב' בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

ביום 24.7.2016 הגיש התובע את התביעה שלפניי כנגד שלושה נתבעים, נתבע 1, מר ואיל אבו דולה, שהיה נהג המשאית, נתבע 2, מר איאד חביש, שנטען כי הוא הבעלים של המשאית, וכנגד החברה.

בכתב התביעה טען התובע כי תביעתו היא לפי חוק הפלת"ד או לחילופין לפי פקודת הנזיקין, וכי התביעה כנגד החברה, היא בעילה החלופית.

ביום 27.8.2017 נמחק נתבע 2 מההליך, בהסכמת הצדדים, לאחר מכן הוגש כתב תביעה מתוקן, במסגרתו צורפה מנורה חברה לביטוח בע"מ, המבטחת של המשאית, כנתבעת נוספת.

ביום 5.5.2019 התקיים לפניי דיון הוכחות בשאלת נסיבות התאונה, במסגרתו נשמעו העדים הבאים: התובע; מר ארקאן מרזוק - מנהל העבודה מטעם החברה; ושני עובדים שעבדו עם התובע ביום התאונה והיו עדים לה- מר חיכאם נביל סעב ומר סלימאן עבס.

נסיבות התאונה

בהתאם לעדויות שנשמעו, ביום התאונה התובע עסק בפירוק תבניות ברזל מקירות בטון שנוצקו טרם לכן.