ק' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע כללי

1. התובע יליד 16/3/1973, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 12/11/2012 כאשר נהג ברכבו בדרכו אל העבודה; רכב אחר פגע ברכבו ועזב את המקום. ממקום התאונה המשיך התובע לעבודתו. לאחר שחש ברע, חזר התובע לביתו ומשם למיון בבי"ח, שם עבר בדיקות ושוחרר לביתו.

    

2. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה. ועדה רפואית שליד המל"ל קבעה לתובע נכות רפואית בשיעור 10% בגין הפרעת הסתגלות חרדתית, וכן הוחלט להפעיל את תקנה 15 באופן חלקי בשיעור של 2.5% בשל השפעה על עבודתו של התובע.

    

   הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות

3. מחומר הראיות עולה כי, ערב התאונה התובע עבד בחברת "פלסטרוניקס" והשתכר כ 5,700 ₪ נטו בחודש במעוגל. לדברי התובע, בעקבות התאונה הוא שהה בחופשת מחלה ממושכת וקיבל דמי פגיעה במשך 3 חודשים; לאחר מכן הוא לא חזר לעבודה עד לפיטוריו בחודש יוני 2013; לאחר מכן הוא קיבל דמי אבטלה במשך 7 חודשים; בחודש מרץ 2014 הוא התחיל לעבוד ברשת מלונות ישרוטל והשתכר כ-4,500 ₪ במעוגל בחודש; הוא עבד שם עד לחודש נובמבר 2015; לאחר מכן הוא לא עבד במשך 3 חודשים, ובחודש פברואר 2015 הוא התחיל לעבוד בחברתO.R.S. שם עבד במשך 14 חודשים והשתכר כ 5,000 ₪ במעוגל בחודש; לאחר מכן הוא עבד בעבודה אחרת והשתכר כ- 4,600 ₪ בחודש במעוגל. לטענת התובע, הפסדי השכר שנגרמו לו היו עקב התאונה.

    

4. במהלך חקירתו בבית המשפט מסר התובע כי, המפעל שבו עבד ערב התאונה נסגר בשנת 2014 והעובדים פוטרו (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 22 – 28); כן נמסר על ידי התובע במהלך חקירתו כי ההפרעה הנפשית לא השפיעה על עבודתו במלונות ישרוטל; היקף העבודה שלו שם נבע ממידת זמינות העבודה במקום (ראו: עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 10 – 18).

    

5. בנסיבות אלה סבורני כי קיימת עמימות לא מבוטלת בנוגע לקשר הסיבתי בין הירידה ברמת השתכרותו של התובע לבין המגבלה הנפשית שנגרמה לו עקב התאונה. לפיכך, סביר להעמיד את שיעור הפסדי השכר והגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה על שיעור הנכות הרפואית, בהתאם לחזקה המקובלת בפסיקה, היינו: 10%, ואין מקום להפעלת תקנה 15.