ת"א 39381-12-09

התובע הגיש תביעה לנזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מירי שוטר במהלך מרדף.

הצדדים הגישור ראיותיהם ואף היה קבוע מועד לשמיעת הוכחות ב-1/12/14, אך הדיון נדחה משום שערב הדיון הודיע ב"כ התובע כי נפגע בתאונה.

כעת, זמן רב לאחר הגשת הראיות הגיש התובע בקשה לזימון אביו של השוטר לעדות. לטענתו "העד הנ"ל מודע לנסיבות האירוע וטענת התובע הינה כי בשל קשריו של האב במשטרה, נפתח התיק כנגד התובע ונסגר התיק במח"ש כנגד [השוטר]" (בקשתו מ-24/3/15).

דין הבקשה להידחות שכן שוכנעתי כי במקרה זה מדובר בעדות שאין בה צורך ושנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת (סעיף 1(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971; וראו גם א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, תשע"ג-2013), 578).

לא נטען כי האב נכח באירוע ואין לו כל ידיעה עצמאית על נסיבות הירי נושא התביעה. עדותו מתבקשת בנוגע להליכים הפליליים, אלא שבניגוד לאמור בבקשה התובע הורשע על-פי הודאתו בעבירה של השגת גבול וניסיון לגניבת מזגנים (ת.פ 2009/08); ואילו התיק כנגד השוטר לא "נסגר" במח"ש אלא הוגש נגדו כתב אישום אך הוא זוכה ע"י בית-המשפט המחוזי (ת.פ. 40330/07, כב' השופט גורפינקל). התובע ואביו אמנם טוענים טענות שונות כנגד המשטרה ובתי המשפט (ראו הערתי מ-29/1/14) אולם ברי כי בית-משפט זה אינו בוחן את פסק דינו של בית-המשפט המחוזי או את ההליך השיפוטי שהתקיים שם.

עניינו של הליך זה הינו באירוע הירי ולא בהרשעתו של התובע לדין פלילי או בזיכויו של השוטר. אין אפוא כל רלבנטיות לעדותו של העד ולמעשה גם התנהלותו של התובע מעידה על כך, שכן דיון הוכחות בתיק היה אמור להתקיים לפני חודשים ארוכים והתובע כלל לא התכוון לזמנו. לוּ היה סובר שמדובר בעד רלבנטי חזקה עליו כי היה מזמנו כבר אז, ומכל מקום התובע אינו טורח להסביר כיצד גילה לפתע שמדובר בעד רלבנטי ומדוע לא זומן לדיון ההוכחות המקורי.

יתרה מכך, התובע אינו טורח לנמק מדוע הוא מבקש לחרוג מסדר הבאת הראיות הרגיל ולהוסיף ראיות לאחר שהנתבעת הגישה ראיותיה, וטעם שהוא לבדו מצדיק את דחיית הבקשה.

סוף דבר, התובע לא הציג כל נימוק משכנע להיפוך סדר הבאת הראיות, לאיחור בהזמנת העד ולא הראה מהי הרלבנטיות של העדות ומדוע היא נדרשת לגילוי האמת. בנסיבות אלו מצאתי לדחות את בקשתו.