בבניק ואח' נ' לוביט סוכנות לביטוח(1997) בע"מ ואח'

רקע כללי

1. התובעים הגישו תביעה זו, בעתירה לפיצוי כספי בסך 150,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכבם מסוג סיטרואן פיקאסו 3C מ"ר 65-378-13 (להלן: "הרכב"), בתאונת דרכים ביום 3.9.12, פחות מחודש לאחר שנתקבל אצלם כרכב חדש. הנתבעות 1 ו-2 היו סוכנות הביטוח וחברת הביטוח שביטחו את הרכב בביטוח מקיף (להלן יכונו שתיהן ביחד ולחוד: "המבטחת"). הנתבעת 3 היא המוסך שערך את התיקון ברכב לאחר התאונה (להלן: "המוסך"). בקליפת אגוז, לטענת התובעים, התאונה גרמה לנזק, אשר בהתאם לאמור בפוליסת הביטוח שנרכשה מהמבטחת, אמור היה להצדיק קביעת הרכב כ"אובדן גמור", ולהביא לפיצוי מהמבטחת של תמורתו כחדש, בסך 93,729 ₪. תחת זאת תוקן הרכב על ידי המבטחת באמצעות המוסך, וזאת, לפי הטענה, באופן לקוי.

2. התביעה הוגשה תחילה במסגרת ת"א (של' ק"ג) 7431-02-14. במסגרת תביעה זו מינה בית המשפט מומחה מכריע מטעמו, הוא השמאי ישראל דרנוב (להלן: "המומחה"). התביעה המקורית לא הגיעה אל סיומה, לנוכח העובדה שהתובעים הגישו תובענה ייצוגית נגד המבטחת, וביקשו להורות על הפסקת ההליכים בתיק זה. לאחר שנסתיימו ההליכים בתובענה הייצוגית, הוגשה מחדש התביעה הנוכחית, והמשיכה להתנהל מאותו שלב אליו הגיעה התובענה המקורית.

3. ישיבת קדם משפט מורחב נערכה בתיק ביום 1.2.18, במהלכה הודיעו כל הצדדים כי הם מקבלים את חוות דעתו של המומחה האובייקטיבי מטעם בית המשפט.

4. בנסיבות אלה, בהמלצת בית המשפט, הגיעו כל הצדדים להסכמה, לוותר על חקירת עדים ולעבור ישירות לשלב הסיכומים.

    

   טענות הצדדים

5. התובעים בסיכומיהם, הדגישו כי ההסתלקות מן התביעה הייצוגית נעשתה רק לאחר שהמבטחת התחייבה לתקן את התנהלותה, כאשר התובעים שומרים על זכותם למצות את עניינם האישי בבית משפט השלום, ומכאן חידוש התובענה. לגופה של התובענה, כל הצדדים נאותו לאמץ את חוות דעתו של המומחה, לפיה לא היה מקום לתקן את הרכב בפועל, אלא היה על המבטחת ליישב את התביעה במיצוי הפוליסה. התובעים טענו אפוא, כי אין מחלוקת שהיה על המבטחת להכריז על הרכב כ"אובדן גמור" ולהשיב לתובעים לאחר התאונה את ערך הרכב ברכישתו. מן הסכום האמור, יש לנכות רק את גובה ירידת הערך ששולמה לתובעים, ואת מחיר הרכב שנמכר בסופו של דבר בעסקת "טרייד אין", ולהוסיף את שכ"ט השמאי והוצאות שונות המפורטות בסיכומים, כך שמדובר בנזק ממוני שנגרם לתובעים בסך 71,098 ₪. לנזק ממוני ישיר זה, התבקש בית המשפט להוסיף סכום של 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש, כאשר יש לזכור כי לצרכי אגרה כומתה התביעה בסך עליון של 150,000 ₪.

6. המבטחת בסיכומיה, טענה כי התובעים חרגו מן ההסכמות שבתובענה הייצוגית, בנוגע לטענות כנגד פרשנות מסמכי הביטוח שלא נמחקה מן התביעה המחודשת. המבטחת הודתה, כי בהתאם לפוליסה שרכשו התובעים, מרגע שהרכב היה נקבע כ"אובדן גמור", היינו קביעת נזק גולמי מעל 50% לא כולל ירידת ערך, היה על המבטחת לשלם את מלוא ערך הרכב כחדש (ס' 5 לסיכומים). עם זאת, נטען שהתובעים לא ערערו בזמן אמת על הצעת התיקון או על השומה, כזכותם הקבועה בהנחיות המפקח על הביטוח, הסכימו לבצע את התיקון ואף חתמו על כך שהם מאשרים את התיקון. בהתאם להסכמת התובעים לתיקון הרכב, המבטחת שילמה לתובעים עבור ירידת ערך של הרכב, ושילמה למוסך בגין התיקון. בנסיבות אלה, נטען כי התובעים אינם יכולים לחזור בהם מהסכמתם, לאחר שהם עצמם הסכימו לתיקון כאמור ונמנעו מלהגיש ערעור או השגה. המבטחת הוסיפה, כי מן הפיצוי שיפסק לתובעים, יש לקזז, ראשית, את הסכום שקיבלו מירידת ערך (לכך הסכימו התובעים), שנית, את הסכום שקיבלו בגין מכירת הרכב (גם לכך הסכימו התובעים), ושלישית, את דמי השימוש ברכב מהתאונה ועד למכירתו (זו נקודה שבמחלוקת). באשר לחלוקת החבות בין הנתבעות, לטענת המבטחת, השמאות השגויה של השמאי מטעמה, הסתמכה על הצעת התיקון שערך המוסך, ולכן יש לחייב את המוסך בחלק משמעותי מן הפיצוי. נטען כי השמאי בודק קשר סיבתי בין הנזק לתיקון הנדרש, ואילו המוסך הוא זה שקובע את עלויות התיקון. העלויות הנמוכות שקבע המוסך, הן שהביאו לחוות הדעת, לפיה לא נקבע "אובדן גמור" לרכב.

7. המוסך בסיכומיו, נסמך על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. נטען כי בהתאם לקביעת המומחה, ירידת הערך לאחר התאונה בשיעור של 20%, לא נבעה מהתיקון הלקוי אלא מהתאונה עצמה, כאשר התיקון הלקוי לא הוסיף לירידת ערך הרכב. המוסך הוסיף, כי טענות המבטחת כנגד המוסך מהוות הרחבת חזית אסורה, שכן בכתב ההגנה מטעם המבטחת לא נטענה כל טענה כנגד המוסך. לחלופין נטען, כי מי שקובע את עלות התיקון, ממנו נגזרת ההכרעה אם הרכב הוא בגדר "אובדן גמור", הוא השמאי מטעם המבטחת ולא המוסך.

8. בסיכומי תשובה מטעם התובעים, הם שבו וטענו כי לא חרגו מן ההסכמות שניתנו בתובענה הייצוגית. נטען כי התנהלותה של המבטחת ב"גרירת רגליים" מחייבת תוספת פיצוי בגין נזק שאיננו נזק ממון.