ת"א 3922-08-10 ש.א.ש.י. אחזקות בע"מ נ' סופר הפסגה - אחים כהן בע"מ ואח'

כללי

1.לפניי תביעה כספית בסך של 1,500,000 ₪ ובמרכזה הסכם שכירות שנכרת בין התובעת- השוכרת לנתבעים ביחס למושכר בשדרות משה דיין 160 בשכונת פסגת זאב בירושלים, הידוע כמגרש מס' 513/4 בחלקה 78 בגוש 30613 (להלן: "המושכר").

הנתבעת 1 היא בעלת הזכויות במקרקעין עליהם בנוי המושכר. הנתבעים 2 ו-3 הם אחים ובעלי המניות של הנתבעת 1.

התובעת טוענת, כי שכרה את המושכר לצורך הפעלת בית עסק לממכר מוצרי מזון, החל מיום 1.4.06 לתקופה של 60 חודשים, עם אופציה להארכה נוספת בהתאם להסכם השכירות מיום 21.3.06 (להלן: "הסכם השכירות"). ואולם, בשל חובות הנתבעת לבנק הלאומי, לזכותו שועבד המושכר, ניתן צו פינוי למושכר. כן ניתן צו מנהלי לסגירת המושכר בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים. בנוסף, הנתבעים הפרו את הסכם השכירות הפרה יסודית ובוטה אשר גרמה לתובעת נזקים רבים, ורק בשל אילוצים כלכליים הכרוכים בתשלום אגרת בית משפט, העמידה אותם התובעת על סך של 1,500,000 ₪.

הנתבעים טוענים מנגד, כי מי שהפר את הסכם השכירות הם גרשון יאנושי ושמעון אטיאס, שהיו בעלי מניות התובעת ואשר על פי הסכם השכירות הם השוכרים ולא התובעת.

טענות התובעת

2.התובעת טוענת, כי בהסכם השכירות התחייבו הנתבעים לפצותה, במקרה שיינתן צו סגירה של בית המשפט לעניינים מקומיים נגד הפעלת עסק במושכר וכן במקרה שיינתן צו פינוי חלוט לפינוי התובעת מהנכס.

שני אירועים אלה התקיימו, הובילו לפינוי התובעת מהמושכר, וגרמו לה נזקים כבדים.

לפיכך, הנתבעים אחראים לנזקי התובעת, הן מכוח סעיפי השיפוי בהסכם והן בשל הפרותיהם את ההסכם, הואיל ומעשיהם גרמו לסילוק התובעת מהנכס וקיצור תקופת השכירות שלא כדין.

צו הפינוי ניתן לאחר שהבנק שאליו היה משועבד המושכר ביקש לממש את המשכנתא, בשל חוב בסך של למעלה מ-1,500,000 ₪ שהנתבעים צברו. על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל מונתה כונסת נכסים למושכר, והתובעת הגיעה עמה להסדר ל"פינוי משפטי", על פיו תמשיך לשכור את הנכס באותם תנאים ששכרה מהנתבעים, עד למכירתו. ואכן, כך היה. התובעת המשיכה להפעיל במושכר את עסקה בתנאים קשים של חוסר וודאות, כאשר בהתאם להסכם עם כונסת הנכסים, הייתה עשויה להידרש לפנות את המושכר בתוך פרק זמן קצר.

בין הנתבעים לכונסת הנכסים היה מו"מ להסדרת מצב הנכס וכן תיק ההוצאה לפועל נסגר והליך כינוס הנכסים בוטל, אולם הנתבעים לא הודיעו על כך לתובעת והיא לא הייתה מודעת לכך.

בד בבד עם הליכי כינוס הנכסים, הורה בית המשפט לעניינים מקומיים על סגירת העסק, בשל עבירות בניה. התובעת פעלה במשך כל התקופה בה החזיקה במושכר, לדחות את ביצוע צו הסגירה, ולקבל ארכה להמשיך ולהפעיל את העסק במושכר, מהטעם שהנתבעים טענו באוזניה, כי הם פועלים להכשיר את הבניה הלא חוקית שביצעו במושכר.

ואולם, מאמצי התובעת לא הועילו, ומחלקת הרישוי בעיריה, הודיעה לתובעת, כי בכוונתם לבצע את צו הסגירה המנהלי ביום 13.3.08. התובעת לא אמרה נואש, והגישה בקשות נוספות לדחיית ביצוע הצו, פנתה לגורמים שונים בעירייה בבקשה למתן ארכות לביצוע הצו. לבסוף ניתנה החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, כי צו הסגירה המנהלי יבוצע ביום 1.3.10 ולתובעת לא נותרה כל ברירה אלא להתארגן לפינוי המושכר והיא סגרה את הסופר שהפעילה בו והחלה בפינוי המלאי והציוד שלה מהמושכר. רק לאחר מכן, הנתבעים פעלו לקיום התנאים שנדרשו לצורך קבלת היתר, וביום 21.11.10 נתקבלה החלטה ליתן היתר.