ת"א 39196-11-13 אלחאפד' ואח' נ' נחום ואח'

הנתבע מבקש לחייב התובע בהפקדת ערובה בסך 20,000 ₪ לכל הפחות להבטחת הוצאותיו.

עסקינן בתובענת התובע לפיצויו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב נפילה מסולם במהלך עבודתו אצל הנתבע, מעבידו הנטען. כתב התביעה לא נתמך בחוות דעת רפואית ואך נטען לאקונית כי התובע עותר לפטרו מהגשת חוות דעת רפואיות נוכח חסרון כיס או לחילופין למתן ארכה להגשתה.

הנתבע טוען, בתמצית, כי התובע הינו תושב הרש"פ ומכאן שיש לחייבו בהפקדת הערובה. זאת, בין היתר לאור טענתו כי מדובר בתביעת סרק, שדינה להידחות נוכח היעדר יריבות עימו (לטענתו זיקתו לתובע הסתכמה אך בהנפקת היתר שהייה בישראל עבורו ולמעשה קשר התובע עם אחר לעבוד ללא ידיעתו באתר אחר ועם אחר, כפי שמגלה לכאורה מסמך חתום על ידי התובע) ולאור חסרון הכיס הנטען של התובע.

לטענת התובע, מצבו הכלכלי לא יאפשר לו להפקיד ערובה להבטחת הוצאות התובע ובנסיבות אלה תיחסם, הלכה למעשה, גישתו לערכאות, שעה שסיכויי התביעה לשיטתו טובים. לשאלת היריבות דוחה התובע את טענות הנתבע ומפנה, בין היתר, לטופס הפניה לקופת החולים ("בל 250") שערך הנתבע בגין פגיעת התובע, עליו חתם הנתבע (נספח א' לתגובה).

עיינתי בכתבי הטענות, על צרופותיהם, ושוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 מתווה את נקודת המוצא, כשבבחינת האפשרות לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע. לא פעם הובהרו בפסיקת בתי המשפט מכלול השיקולים שיש לבחון בבקשות כגון דא. בעוד, שבתובע תושב ישראל, ככלל, נודעת נפקות רבה לזכות הגישה לערכאות ולזכות הקניין של תובע, והנטייה לחייבו בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הצד שכנגד מצומצמת עד מאד, נקודת האיזון כאשר בתושב האזור עסקינן שונה, שכן במקרה זה גם שיקולים הנעוצים באפשרויות של אכיפה עתידית באים לכלל ביטוי, עת מוחזק תושב האזור כמי שמתגורר מחוץ לתחום השיפוט [בהקשר זה השוו, למשל, רע"א 2310/0 אבו קבע נ' מדינת ישראל (מצוי במאגרים המשפטיים ; 27.6.10)].

יחד עם זאת, אין בהיותו של תובע תושב האזור כדי להוביל למסקנה, לפיה בכל מקרה ומקרה יחוב תושב האזור – אינהרנטית – בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע. הלכה למעשה, מקום מושבו של התובע הינו אך אחד השיקולים שיש לבחון, ולצידו, בין היתר, על בית המשפט לבחון, ככל הניתן, את סיכויי התביעה ואת מצבו הכלכלי של התובע, והשלכתו על האינטרסים של הצדדים שניהם [בהקשרים אלה השוו, בין היתר: עניין אבו קבע לעיל, רע"א 2142/13 שויהאדי נ' קרמין (מצוי במאגרים המשפטיים ; 13.11.14), בר"ע (י-ם) 308/08 מדינת ישראל נ' סבאח (מצוי במאגרים המשפטיים ; 26.2.08), ת.א (י-ם) 44905-08-10 עבד ארחמאן נ' מדינת ישראל (מצוי במאגרים המשפטיים ; 01.05.11), ת.א (י-ם) 13502-11-11 עבד אלסלאם נ' ש.כ תומר השקעות ובניין בע"מ (מצוי במאגרים המשפטיים ; 10.9.13), ת.א (י-ם) 41619-02-12 חושיה נ' אחים טהה בניין והנדסה בע"מ (מצוי במאגרים המשפטיים ; 11.9.13), והאסמכתאות בהם].

מן הכלל אל הפרט.