ת"א 39159-11-16 דזיאלובסקי ואח' נ' בנגייב ואח'

לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 13.2.17.

המבקשים טוענים כי פסק הדין, שניתן בהעדר התגוננות, ניתן בטרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה. לטענתם מועד ההמצאה היה ביום חמישי בערב ומשכך יש למנות את ההמצאה כאילו בוצעה ביום ראשון שלאחר מכן (דהיינו – לא ביום 12.1.17 אלא ביום 15.1.17). משכך, לא חלף המועד ופסק הדין נחתם בטרם עת. עוד נטען כי אף במועד האמור נפלו פגמים בהמצאה, כמפורט בבקשה.

בנוסף, התייחסות המבקשים לטענות ההגנה שלהם ולחלקו של צד ג', מר זקש, במחלוקת בין הצדדים. כן נטען כי למבקשים טענות שמכוחן יתבעו את המשיבים – וכי אז יהיה מקום להורות על איחוד הדיונים.

המשיבים טענו, בתגובה, כי לא הוצגו טענות הגנה של ממש נגד המשיבים (וכי המחלוקת עם צד ג' אינה מעניינם). באשר להמצאה טענו המשיבים כי זו בוצעה, למעשה, יותר מפעם אחת (כמפורט גם בבקשה לביטול פסק הדין) וכי לא נפל פגם במועד בו ניתן פסק הדין נוכח מועד ההמצאה.

המבקשים השיבו לתגובה.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

אין אני נדרש להכריע בשאלת תקינות ההמצאה והמועד בו הוגשה הבקשה למתן פסק דין בהעדר התגוננות, נוכח המסקנה אליה הגעתי כמפורט להלן. יצוין רק כי ספק אם הצדק עם המבקשים באשר לאופן בו הם מונים את המועד ממנו היה עליהם להגיש את כתב ההגנה (וזאת אף מבלי להדרש לשאלת כלל הידיעה והיחס בינו ובין שאלת ההמצאה).

משכך, ספק אם המבקשים זכאים לביטול פסק הדין משיקולי צדק, אך הכרעה זו, כאמור, אינה נדרשת.

בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. כידוע, שניים המה השיקולים לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה: הטעם למחדלו של המבקש מזה, וסיכויי הגנתו מזה; כאשר לרוב ינתן משקל רב לסיכויי ההגנה, מתוך הנחה שתרופה למחדלו של המבקש ניתן להשיג באמצעות השתת תשלום הוצאות (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פסקאות 10-11 (22.5.2012); רע"א 3269/16 השרון שרותי טקסי בע"מ נ' מוניות קו 51 בע"מ, פסקה 16 ופסקה 22 (14.6.2016)).