אי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' ל.ס.

1.חב' אי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (להלן – "המבקשת") מבקשת, כי אתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, בגידרה נקבעה לתובע דרגת נכות צמיתה בשיעור של 10%, בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי.

2.לטענת המבקשת נפל פגם מהותי בהליך שהתנהל בפני הועדה, שכן, בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון, הונחה בפני הועדה חוות דעת רפואית של ד"ר מ' אייכנבלט.

נטען, כי הצגת חוות הדעת, באמצעות בא כוחו של התובע שהיה נוכח בעת הדיון בועדה, מפרה את האיזון הנדרש, אליו כיוון המחוקק בעת שקבע את ההסדר הגלום בסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ולפיו קביעת הועדה הרפואית, תהווה קביעה מחייבת על-פי דין של דרגת הנכות.

3.עוד נטען, כי הועדה לא התייחסה כלל לעברו הרפואי של התובע, שכן עולה ממנו כי עובר לתאונה התלונן התובע על כאבים בצוואר. לטענת המבקשת, התיעוד הרפואי המלא של התובע לא הובא בפני הועדה, ובפרט לא הובאה בפניה העובדה שהתובע נפגע בתאונת דרכים נוספת, שהתרחשה לאחר שהוגשה תביעה זו, שגם בעטייה התלונן על מגבלות זהות.

4.לבסוף נטען, כי בית המשפט לא מצא מקום למנות מומחה רפואי מטעמו, על בסיס התיעוד הרפואי שצורף לבקשה למינוי מומחה רפואי.

5.התובע מתנגד לבקשה, וטוען, כי מתן אפשרות להביא ראיות לסתור, תהיה במקרים חריגים, שהמקרה דנן איננו נמנה עליהם.

6.לטענת התובע, המבקשת מטעה את בית המשפט, כאשר היא טוענת שהמסמך הרפואי של ד"ר אייכנבלט מהווה חוות דעת, שכן המסמך לא נערך כחוות דעת על-פי דין.

נטען, כי הועדה הגיעה למסקנתה לאחר שבדקה את התובע, ואין כל בסיס לטענה שהקביעה מבוססת על חוות דעתו של ד"ר אייכנבלט.

7.אשר לתיעוד הרפואי בעניינו של התובע, נטען, כי תיקו הרפואי המלא עמד בפני הועדה, וכי הנטל להוכיח שלא כך הם פני הדברים מוטל על המבקשת, והיא לא עמדה בנטל זה.