ת"א 39035-11-10 אבו קמיר נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דר

העניין שבפני, בקשת הנתבעת לשומת הוצאותיה, בהתאם להוראות כב' הש' כאמלה ג'דעון בפסק דינה מיום 14.4.2014, המורה על דחיית תובענת התובע וחיוב התובע בהוצאות הנתבעת.

על פי המבוקש על ידי הנתבעת, בהוצאותיה נמנו חמישה רכיבים: שני תשלומים למשרדי חקירות, עלות תמלול הקלטות, חוות דעתו של ד"ר אייל מלמד ועלות איסוף חומר רפואי.

הנתבעת טוענת כי יש לחייב את התובע במלוא הוצאותיה בהקשר זה, שכן אלו הוצאו כולן על בסיס טענותיו של התובע בכתב התביעה ולצורך בדיקת טענותיו, והוציאה הוצאות אלה על מנת שתוכל להתגונן בפני התביעה אשר הוגשה כנגדה (הוצאות אשר נכפו עליה במסגרתו של ההליך), ונדחתה בסופו של הליך.

לאחר שהוגשה הבקשה לשומת ההוצאות, התובע השיב לבקשה, וטען כי ההוצאות הינן מנופחות, לא סבירות ובלתי הכרחיות, וכן טען כי חלק מההוצאות נעשו שלא לצורך, והיה אפשר לחסוך את הוצאתן, מה גם שלטענתו חלק גדול מן ההוצאות הוצאו לפני הגשת התובענה, וכן כי אין לראות בהוצאות אלה כנכללות בהוצאות הרלוונטיות לתקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.

נלך, מן הקל אל הכבד.

בכל הנוגע להוצאות חווה"ד הרפואית של ד"ר מלמד, הרי שהתובע ביקש מינויו של מומחה רפואי (ראה קדם משפט מיום 2.10.2011 והחלטה משלימה לאחריה). ברי כי מדובר בהוצאה במסגרת ההליך, לצורך ההליך והוצאה אשר נכפתה על הנתבעת לאור בקשת התובע, וככל שהתובענה נדחתה, הרי שלא ניתן לומר שהיא הייתה מוקדמת, מופרזת או הוצאה לפני שכלל היה ברור שיינקט הליך משפטי.