ת"א 38952-06-14 פרש ואח' נ' בן סנן

בקשה שהגישו התובעים למתן צו עשה במסגרתה הם מבקשים כי בית המשפט יורה לנתבעת לחתום על תצהירי ביטול עסקת מכר למיסוי מקרקעין, לחתום על ביטול משכון לטובת הבנק למשכנתאות וכן לחתום על ביטול הערות שנרשמו בחברה המשכנת והכל על מנת שהמבקשים יוכלו לממש את זכות קניינם על הדירה שלהם.

הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית בגין הפרת הסכם מכר שהגישו התובעים כנגד הנתבעת.

טענות הצדדים

לטענת התובעים, נוצר מצב לפיו הם "תלויים באוויר" כך שאין ביכולתם למכור את דירתם והותרת מצב זה על כנו עד להכרעה בתיק העיקרי תביא להגדלת נזקיהם היות ובמצב שוק הנדל"ן כיום, מחירי הדירות עולים בהתמדה כך שככל שיימשך המצב, יפחתו סיכוייהם לרכוש דירה חלופית. לטענתם, אין זה סביר לאפשר לנתבעת, שנמצאה מפרה את ההסכם מולם ואף לא חולקת על כך, להוסיף חטא על פשע ולהגדיל את נזקיהם תוך החזקתם כ "בני ערובה" בידיה.

עוד טוענים המבקשים כי לאור הדיונים שהתקיימו עד כה ובהתאם להודאות הצדדים, יש לקבוע כי סיכויי הצלחת התביעה גבוהים וסביר כי הנתבעת תחויב בסכומים הנתבעים על ידם. כמו כן טוענים התובעים כי הנזק שייגרם להם אם לא יינתן הסעד הזמני גדול בהרבה מהנזק שייגרם לנתבעת אם יינתן הסעד הזמני.

הנתבעת טוענת מנגד כי גם בקשה זו, כמו התנהלות התובעים בתיק, לוקה בחוסר תום לב. לטענתה, התובעים מחזיקים בכספים ששולמו על ידה מכוח החוזה על אף שהוא בוטל ומסרבים להחזירם ומדובר בסכום של 183,500 ₪. לטענתה, בקשה זו הוגשה במקביל לניהול מו"מ בין הצדדים תוך שהנתבעת מראה נכונות להגיע לפשרה אך התובעים מקשיחים עמדתם. כמו כן, לא ברור מדוע מוגשת בקשה זו כשנה לאחר הגשת התביעה.

עוד טוענת הנתבעת כי גם כשפנו אליה התובעים באמצעות ב"כ לאחר הגשת כתב התביעה בדרישה לבטל את המשכון, הם נענו כי המשכון יוסר בכפוף להשבת הכספים וכי התובעים הם שאחראים להגדלת נזקם משום שסירבו להשיב את הכספים. בהקשר זה, מפנה הנתבעת לסעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הקובע כי משבוטל חוזה, חייב כל צד להשיב לשני את מה שקיבל על פי החוזה. לטענתה, היה על התובעים להשיב לה את הסכומים שקיבלו ממנה במועד בו הודיעו הם על ביטול החוזה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לעניין הנזק אשר טוענים התובעים שייגרם להם אם לא יינתן הסעד הזמני נושא בקשה זו, טוענת הנתבעת כי הטענה אינה ברורה שכן כל עליית מחירים בשוק הנדל"ן תחול גם על הדירה שלהם.

התובעים בתשובתם, חוזרים על טענותיהם ומוסיפים כי הסיבה בעטיה הם מתנגדים להשבת הכספים המוחזקים על ידם הינה החשש שהנתבעת לא תוכל, בשל מצבה הכלכלי, לעמוד בסכומים שסביר שייפסקו לטובתם. לטענתם, לא סביר שייקחו על עצמם סיכון כזה וכי האיזון הראוי הוא לפעול מיידית וללא כל דיחוי לביטול המשכון על מנת להקטין הנזק.