ת"א 38887-12-12 חברת נמל אשדוד בע"מ נ' יובלים אשדוד בע"מ

לפניי בקשות ותגובות בקשר עם המשך ניהול ההליך בעקבות החלטת הממונה, כמבואר להלן.

אזכיר כי מדובר בתובענה שהגישה המבקשת (להלן: "הנמל") נגד המשיבה (להלן: "יובלים") למתן סעד הצהרתי שלפיו על יובלים לגבות ממנה תעריפי מים לפי הסכם ישן, ולא לפי חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 (להלן: "החוק").

הממונה על ענייני חברות לשירותי מים וביוב לפי החוק (להלן: "הממונה") שלל הכרה בהסכם הנזכר, אשר אינו עולה בקנה אחד עם החוק. בשולי החלטתו מיום 3.10.13 ציין גם כי תלונות בענייני שירות יש להגיש בהליך של תלונה כקבוע בסעיף 108 בחוק, וכי אין מקום לגבות מן הנמל היטל הוני בגין הנחת צינורות וחיבורן (להלן: "היטל צינורות"), משום שהנמל כבר שילם בעבר סכום הוני בגין כך, המהווה "חלף היטל צינורות".

בעקבות החלטה זו ביקשה יובלים לדחות את התובענה, ואילו הנמל ביקש לתקן את כתב התביעה, כדי לתבוע במסגרתו קיזוז בגין היטל צינורות, שלפי החלטת הממונה אין להשית על הנמל.

בהחלטתי מיום 24.12.12 [עמ' 6 בפרוטוקול] העמדתי את הצדדים על כוונתי לשקול סילוק התובענה על הסף לפי תקנות 143(8) ו-100(א)(3) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), בנתון למתן הזדמנות לצדדים לטעון בעניין זה בהמשך. עתה, בעקבות הכרעת הממונה, ולאחר שכל צד טען למכביר – יש מקום לשוב ולהידרש לכך.

התובענה הוגשה לבית משפט זה על שום סמכותו לדון בסעדים הצהרתיים כזה שהתבקש מלכתחילה. דינה של תביעה זו, כפי שהוגשה, להידחות על הסף לפי תקנה 101(א)(3) בתקנות; משום שלאור קביעת הממונה ברור לגמרי כבר עתה כי הנמל לא יוכל לזכות בתביעתו: החוזה שעל אכיפותו התבקשתי להצהיר הוא, לאור קביעת הממונה, בלתי חוקי, ומכל-מקום מנוגד לתקנת הציבור [חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

הנמל לא השיג לפניי על נכונותה של קביעת הממונה, בשילוב עם טענה כי נתונה לי בכלל הסמכות לדון בהשגה כזו. הנמל גם לא טען לפניי נגד נכונותה של קביעת הממונה, בשילוב עם טענה כי אין בעצם קביעת הממונה כדי להשפיע על ההליך שלפניי. הנמל רק ביקש להיבנות מקביעתו הנוספת של הממונה בדבר היטל הצינורות, ולהשתית עליה עילת תביעה חדשה, שלצורכה ביקש הנמל לתקן את כתב התביעה. דא עקא, שהסעד הרלבנטי לעילה זו אינו הצהרה כלשהי. ממילא, חזקה על יובלים שהצהרה כאמור, מעבר לקביעת הממונה עצמה, אינה נחוצה לו.

הסעד המבוקש עתה על ידי הנמל, שלצורכו מבוקש התיקון של כתב התביעה, הוא הכרעה במחלוקת כספית, שטרם באה לעולם, בדבר הרלבנטיות והסכום הנכון של קיזוז היטל צינורות שנגבה שלא כדין, כביכול, מול חיובים שוטפים בגין צריכת מים. סעד זה, על פני הדברים, טרם בשל לתביעה; משום שלא שמעתי שיובלים חייבה את הנמל בהיטל צינורות, ולא שמעתי שהנמל ביקש לבטל חיוב כזה, לאור קביעת הממונה, אך נדחה. כמו כן, לא ברור כלל כי בית משפט זה מוסמך לדון בסעד החדש שלצרכו מבוקש לתקן את כתב התביעה. לכאורה, מדובר בתלונה שיש להגיש במסלול הדיוני המותווה בחוק. לחלופין, מדובר בתביעה כספית שיש להגיש לבית המשפט המוסמך לפי סכומה, כנגד אגרה מתאימה. כך או כך, מדובר בתביעה חדשה לחלוטין, שדבר אין לה עם התביעה שלפניי, שעניינה סעד הצהרתי אודות אכיפותו של החוזה ההיסטורי בדבר תעריפי המים.

לאור המקובץ, התובענה לסעד הצהרתי, שאינו עומד עוד על הפרק בעקבות קביעת הממונה והשלמת הנמל עמה – נדחית על הסף.