ת"א 38871-09-12 מחאג'נה ואח' נ' חברת אלמנאר לפיתוח והשקעות בע"מ ואח'

1.לפני בקשת הנתבעות (להלן: "המבקשות") לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן:"חוק הבוררות") מחמת קיומה של תניית בוררות מחייבת בין הצדדים.

רקע עובדתי

2.הרקע למחלוקת שבין הצדדים הוצג בהרחבה בהחלטתי מיום 17.02.2015 בבקשת המבקשות לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית דין. בקצרה אציין כי בשנת 1997 נערך הסכם (להלן: "ההסכם") בין המבקשות לבין אביהם של המשיבים (להלן: "המנוח"), על-פיו היה על המבקשות להקים פרויקט במקרקעין שהיו בבעלות המנוח (להלן: "המקרקעין"). בסעיף 19 להסכם קבעו הצדדים מנגנון ליישוב סכסוכים כדלקמן:

"במידה ויתגלע בין הצדדים סכסוך לגבי סעיף מסעיפי הסכם זה יועבר הסכסוך להכרעת ב"כ שני הצדדים כבוררים בין הצדדים שיכריע בסכסוך והחלטתו תהיה סופית ללא זכות ערעור, ובמידה ולא יגיעו להסכמה ימנו עורכי דין בורר שלישי מוסכם עליהם."

3.התביעה הקודמת שהגישו המשיבים ב-ת.א. 302/05, בטענה שהמבקשות הפרו את ההסכם באי השלמת הפרויקט, הועברה להכרעתו של בורר מלפניו ניתן פסק בורר שאושר ב-הפ"ב 5969-03-09. בפסק הבורר נקבע, בין היתר, כי על המבקשות להשלים את הפרויקט עד ליום 31.12.2011 (להלן: "המועד האחרון"), וכי המשיבים זכאים לפיצוי בסך של 644,000$ בגין האיחור בהשלמתו, עד למועד האחרון. יחד עם זאת נקבע כי בגין כל שנת איחור בהשלמת הפרויקט לאחר המועד האחרון, תשלמנה המבקשות או מי שיבוא במקומן, למשיבים או מי שיבוא במקומם, פיצוי של 92,000$ (להלן: "מנגנון הפיצוי").

בתביעה הנוכחית עתרו המשיבים לביטול ההסכמים שנערכו בין המבקשות לבין המנוח, לפינוי המבקשות מהמקרקעין ולצו מניעה קבוע כנגדן. גם כאן עילת הביטול נסמכת על הפרה נטענת של ההסכמים ושל פסק הבוררות מחמת אי השלמת הפרויקט.

טענות המבקשות

4.המבקשות טענו כי יש להחיל את תניית הבוררות שבסעיף 19 להסכם ולעכב את ההליכים בתובענה הנוכחית, בהתאם להוראות סעיף 5 בחוק הבוררות. לשיטתם, נקודת המוצא היא עמדת המחוקק לפיה יש לכבד קיומו של הסכם בוררות, ואילו על המשיבים הנטל להעלות טעם מיוחד שיצדיק את ניהול תביעתם לפני בית המשפט. משלא הצביעו המשיבים על טעם מיוחד כאמור, הרי שיש להורות על עיכוב ההליכים והעברת הסכסוך לבוררות.

טענות המשיבים

5. מנגד טענו המשיבים כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובמטרה למנוע קבלת הכרעה שיפוטית סופית בפרשה. כמו כן, בקשה זהה הועלתה על-ידי המבקשות, בדיון מיום 02.03.2015, ונדחתה על-ידי בית המשפט שהורה על המשך הדיון לפניו. משכך, קיים בין הצדדים מעשה בית דין החוסם מהמבקשות העלאת הבקשה בשנית.

6.לגופו של עניין, טענו המשיבים כי בנסיבות המקרה לא התקיימו התנאים לעיכוב ההליכים כאמור בסעיף 5 לחוק הבוררות. לשיטתם, המבקשת 2 איננה צד להסכם ולכן אין היא זכאית לבקש עיכוב הליכים מכוח תניית הבוררות הקבועה בו. העדר קיומו של הסכם בוררות בין המבקשת 2 לבין המשיבים מטה את הכף לדחיית בקשתה של מבקשת 1. הטעם לכך הוא שעיכוב הליכים בתביעה כנגד מבקשת 1 יוביל לפיצול הדיון וכפל התדיינויות.