ת"א 38693-11-15 לכיש - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' משרד הביטחון ואח'

התובעים ביקשו להורות על היפוך נטל הבאת הראיות, באופן שהנתבעת תחל בהבאת הראיות מטעמה, וזאת לאור תחולתו של סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), כך לפי הטענה.

עסקינן בתביעה כספית בשל נזקים שנגרמו כתוצאה משריפה שהתרחשה ביום 29.4.2013. התובעים טענו כי השריפה יצאה משטחי בא"פ לכיש, אשר באחריותה של הנתבעת, ונסמכו בבקשתם על דו"ח אירוע שהוצא על ידי שירותי הצלה וכבאות אשקלון, שבו צוין כי- "התקבלה הודעה על שריפת קוצים בשטחי בא"פ לכיש, כאשר הגענו למקום האירוע ראינו כי מדובר בשריפת שיחים ועצים גדולה אשר מתפשטת מאזור המטווחים של בא"פ לכיש לכיוון שטחי המרעה של מושב לכיש, מיד הודענו לדגון באלחוט להזמין כוחות נוספים מתחנת אשקלון, איילון, רמת גן, תל-אביב, רחובות ואשדוד. ... במהלך השרפה רוב כוחות הכיבוי ומטוסי הכיבוי ביצעו פעולות כיבוי באזור האקשן פארק, במטרה למנוע התפשטות אל היער במקום ואל פארק השעשועים. כמו כן, בוצעו פעולות כיבוי נרחבות באזור המזרחי של מושב לכיש, במטרה למנוע את התפשטות השרפה על הבקר באזור. לאחר השגת השליטה באש בוצעו פעולות כיבוי נוספות, שוחררו הכוחות אל תחנותיהם".

בדיון שנערך בפני ביום 13.10.16 טען ב"כ התובעים כי הדו"ח הנ"ל הינו בבחינת אישור מפורש של מכבי האש, כי השריפה יצאה משטחי בא"פ לכיש.

הנתבעת הגישה תגובה בכתב מטעמה וטענה, בעיקרי הדברים, כי היפוך נטל הראיה הינו בבחינת מסקנה שיש להסיק בתום הליך שמיעת הראיות, ולא בשלב המקדמי שבו מצוי הליך זה. אין דין העברת נטל השכנוע כדין העברת סדר הראיות, מכיוון שבכל מקרה התובע פותח בראיותיו, למעט מספר חריגים מצומצם שהמקרה הנדון אינו נמנה עליהם. הלכה פסוקה היא שיש לשמור על סדר הבאת הראיות וכך גם עולה מתקנה 158 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), כאשר החריג לה הינה תקנה 159 לתקנות. במקרה דנן הנתבעות הכחישו כי השריפה פרצה משטחי בא"פ לכיש, ולכן לא חל בענייננו הכלל של הודאה והדחה. דו"ח האירוע עליו נסמכים התובעים משקף מצב נתון בנקודת זמן מסוימת, ולא את שהתרחש קודם לכן, ואין בו כדי להשליך בהכרח לגבי מקור השריפה, או לגבי התפשטותה. יש לשים לב למחלוקת בין הצדדים לגבי שעת תחילת השרפה, כאשר הנתבעות טוענות שזו החלה בשעה מוקדמת מהמועד הנטען על ידי התובעים.

התובעים טענו בתשובה מטעמם, בעיקרי הדברים, כי יש להחזיק את הנתבעת 2 כמי שהודתה שהשריפה פשטה משטח בא"פ לכיש והתפשטה אל עבר שטחי מושב לכיש. הנתבעים לא הכחישו את תוכן הדו"ח הנ"ל, כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 13.10.16. האמור בדו"ח האירוע תומך במסקנה כי השריפה פרצה משטחי בא"פ לכיש והתפשטה לכיוון שטחי המרעה של מושב לכיש. הנתבעות מנועות מלטעון כנגד אישור רשמי שהונפק על ידי הנתבעת 2. בפסיקת בתי המשפט נקבע, כי סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובע את היפוך סדר הבאת הראיות, ומכל מקום, היפוך הנטל בעניין זה אינו מצומצם אך ורק לטענת הודאה והדחה כנטען על ידי הנתבעות. יש לשים לב לכך שהנתבעות העלו גרסאות שונות לגבי נסיבות פרוץ השריפה. נטל הבאת הראיות מוטל על הצד בעל הגישה הטובה ביותר לראיות הנוגעות לאירוע.

התובעים צירפו לתשובתם דו"ח נוסף הנושא את הכותרת "אישור על אירוע שריפה", שבו צוין כי "כתובת האירוע באפ לכיש", וכן- "שריפת קוצים בשטחי בא"פ לכיש אשר מתפשטת לכוון שטחי המרעה של מושב לכיש".

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון להורות על דחיית הבקשה, מהטעמים שלהלן-

בין הצדדים נטושה מחלוקת לגבי מקום שממנו פרצה השריפה, כעולה מעיון בכתבי הטענות, כאשר הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה כי האש יצאה משטח בא"פ לכיש, וטענה כי מקור השריפה, ביום 29.4.2013, הינו בשטחים החקלאיים של מושב אמציה, כתוצאה ממדורות ל"ג בעומר, והבערת אש על ידי שוהים בלתי חוקיים, וכן נטען כי במועד הרלבנטי לא נערכו מטווחי ירי בבסיס האימונים.

עיון בדו"חות עליהם נסמכו התובעים, שתוכנם לא הוכחש על ידי הנתבעת, מעלה כי השריפה התפשטה משטחי המטווחים של בא"פ לכיש לכיוון השטחים של מושב לכיש. עם זאת, ראוי לציין כי לא צוין בדו"חות שהשריפה החלה בשטחי המטווחים של בא"פ לכיש, ולא ניתן לקבוע במידה סבירה של וודאות, בשלב מוקדם זה של ההליך המשפטי, האם מדובר בתיאור תמונת מצב במועד מסוים לגבי כיוון התפשטות השריפה, שאין בו כדי להצביע בהכרח על מקורה, או שיכול וניתן ללמוד מכך על מקום תחילתה של השריפה, ונראה שיש מקום לשמיעת עדי הצדדים, ולבחינה מעמיקה ומקיפה יותר של חומר הראיות, לצורך הכרעה מושכלת בסוגיה זו.

בסעיף 39 לפקודת הנזיקין, שכותרתו "חובת הראיה ברשלנות לגבי אש", נקבע-

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש- על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה".