ת"א 38692-03-13 מדינת ישראל נ' כ' ואח'

1.תביעה לפינוי ולסילוק יד, וכן למתן צו עשה המורה לנתבעים לאפשר לתובעת להיכנס לדירה לצורך עריכת שומה לקביעת דמי שימוש ראויים.

כללי

2.התובעת היא הבעלים של מקרקעין הידועים כגוש *** חלקה ***. החלקה רשומה כבית משותף ונמצאת ברחוב ***. התביעה הוגשה בקשר לאחת מדירות המגורים בבניין, דירה המסומנת כיחידה 6 (להלן: הדירה).

3.הנתבע 1 (להלן: הנתבע) הוא נכדו של המנוח כ.ש.כ ז"ל (להלן: המנוח). הנתבעת 2 היא בת זוגו של הנתבע. הנתבעת 3 היא בתה של הנתבעת 2 מנישואים קודמים.

4.אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך השנים המנוח תפס חזקה בדירה. כפי הנראה, נחתם חוזה שכירות בין התובעת לבין המנוח, זאת במהלך שנות ה- 80. התובעת הסכימה כי למנוח היה מעמד של דייר מוגן בדירה.

5.המנוח נפטר ביום 11.1.96.

6.התובעת טענה כי לאחר פטירת המנוח, הדירה נותרה פנויה וריקה. בשנת 1997 או בסמוך לכך, הנתבע פלש אל הדירה ותפס בה חזקה ללא אישור של התובעת וללא הסכמתה. הנתבע לא נענה לדרישות התובעת לפנות את הדירה, ועל כן, בשנת 2004 הוגשה כנגדו תביעה לפינוי ולסילוק יד. אותה תביעה נמחקה מחוסר מעש.

7.הנתבעים מתגוררים בדירה. לטענת הנתבע, החל להתגורר בדירה כשלוש שנים לפני פטירתו של המנוח, וסעד את המנוח עד לפטירתו. הנתבע טען כי הוא דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר(נוסח משולב), התשל"ב-1972 (להלן: החוק).

8.יצוין כי הנתבעים אינם משלמים לתובעת דמי שכירות או תשלום כלשהו בגין השימוש בדירה. גובה דמי השכירות או דמי השימוש הראויים אף שנוי במחלוקת, זאת נוכח המחלוקת בין הצדדים בשאלת מעמדו של הנתבע.