פינטו ואח' נ' רוזנפלד ואח'

בתביעה שלפניי טוענים התובעים שנקשרו בעסקה עם הנתבע 1, כי נוצלו ורומו על ידו בסיוע אביו הנתבע 2 ולפיכך הם זכאים להשבת הכספים אותם שילמה התובעת במסגרת העסקה. סכום התביעה עמד סך של 353,736 ₪.

טענות התובעים הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בכתב התביעה

התובעים הם אנשי עסקים אשר חתמו עם הנתבע 1 ביום 20.6.2013 על הסכם שותפות שעניינו כריית יהלומים מאזור לסוטו שבדרום אפריקה. בהתאם להסכם, נדרשה התובעת 1 (להלן: "התובעת") להעביר סך של 100,000 דולר בתמורה ל-60% מהשותפות כשהנתבע 1 יעסוק ברכישת היהלומים ושיווקם ואילו התובעים יעסקו במימון השקעה, מכירה ושיווק של יהלומים בארץ.

בהתאם להוראות הנתבע 1, העבירה התובעת בשלב הראשון לחשבון הבנק של אביו, הנתבע 2, בבנק לאומי סך של 180,000 ₪ בשני תשלומים בהעברה בנקאית. ביום 23.6.2013 הועבר סך של 80,000 ₪ וביום 26.6.2013 הועבר סך של 100,000 ₪.

בשלב השני, ביום 20.8.2013 העבירה התובעת לבקשת הנתבע 1 את יתרת הסכום בסך של 47,000 דולר לחשבונו המתנהל בבנק רזרב בקימברלי. בסה"כ הועבר לנתבעים סך של 100,000 דולר.

על פי ההסכם, מחצית הסכום יועדה לרכישת רכב שטח, שני טרקטורונים ונגרר והמחצית האחרת יועדה לרכישת חומרי גלם. לטענתם, הנתבע 1 לא הציג כל אסמכתא האם השתמש בכסף לייעודו על פי ההסכם. כן לא הוצגה אסמכתא האם אביו, הנתבע 2, העביר לחשבון הנתבע 1 בחו"ל את הכספים שקיבל או שמא עשה בהם שימוש פרטי. לאחר העברת הכספים, לא ניתן היה ליצור קשר עם הנתבע 1 למעלה מחודש ימים. כאשר הצליחה התובעת ליצור קשר עם הנתבע 2, חמק האחרון ממתן הסבר מניח את הדעת בדבר גורל הכספים. ביום 23.9.2013 נוצר קשר בין התובעת לנתבע 1 וזה טען כי שהה חודש ימים בבית הסוהר מבלי ליתן כל הסבר נוסף. באותה שיחה הודיעה התובעת לנתבע 1 כי הפר את ההסכם. הנתבע 1 התחייב באותה שיחה טלפונית ובהודעות דואר אלקטרוני כי ישיב לתובעת את כספה ללא דיחוי ויודיע לבנק להשיב את הכסף לחשבונה. בדיעבד, הסתבר לתובעת כי מדובר במצג שווא נוסף וכי הנתבעים פעלו על מנת להונות ולרמות את התובעים תוך נטילת כספיה של התובעת שלא כדין ללא כוונה להשיבם.