ת"א 3854-12-13 דרי נ' אשדוד ביץ' בע"מ

בפניי בקשת הנתבעת למחיקת התובענה מחמת חוסר סמכות מקומית, ולחילופין להורות על העברת התובענה לביהמ"ש המוסמך במחוז הדרום.

טענות הצדדים

1.לטענת הנתבעת, בית משפט זה משולל סמכות מקומית לדון בתביעה. מקום עסקה של הנתבעת באשדוד, מקום משרדה הרשום של הנתבעת באשדוד, וכן המקום שנועד לקיום העסקה- ההתחייבות הינו באשדוד. התובענה ראויה להתברר בבית משפט השלום באשדוד על פי סמכותו המקומית ועל פי מאזן הנוחות.

2.התובע בתגובתו מיום 29.7.2014 מתנגד לבקשה. לטענתו, בהתאם לסעיף 4 להסכם השכירות, על הנתבעת לשלם את דמי השכירות החודשיים ישירות לחשבון הבנק של רעיית התובע בבנק הפועלים- סניף מגדל העמק. ההסכם כולל התייחסות מפורשת לסוגיית מקום ביצוע תשלום דמי השכירות. לכן, המקום שנועד, או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות נמצא באזור שיפוטו של בית משפט זה. הסכמת התובע לקבל את דמי השכירות בפועל בדלפק הנתבעת במלון באשדוד או באמצעי תשלום אחרים בחלק מתקופת השכירות, אין בה כדי להוות הסכמה גורפת לתשלום דמי השכירות באותו האופן לגבי כל תקופת השכירות, ובכלל זה דמי השכירות שלא שולמו בגינם הוגשה התביעה.

3.בתשובה לתגובה מיום 13.8.2014, מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי גם התובע בתגובתו מסכים לכך, כי הצדדים לאחר חתימת על הסכם השכירות, איינו את סעיף 4 להסכם והתשלום בוצע בפועל באמצעות שיקים בדלפק, ולא באמצעות הפקדה לחשבון הבנק של התובע. הסכמת הצדדים המאוחרת לחתימת הסכם השכירות- היא המחייבת לעניין הסמכות המקומית. לפיכך, ראויה תובענה זו להתברר בבית משפט השלום באשדוד.

דיון והכרעה

4.תקנה 3 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן- תקנות סדר הדין האזרחי), קובעת את החלופות לעניין סמכות השיפוט המקומית:

"3.(א)תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)מקום יצירת ההתחייבות;

(3)המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;