ת"א 38360-05-13 טסה נ' מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ

לפניי בקשת הנתבעת להורות על סילוק התביעה על הסף מפאת התיישנות.

רקע ותמצית טענות הצדדים:

1.עסקינן בתביעה כספית להשבת מס ייבוא ששולם על ידי התובעת בגין ייבוא של רכב מסוג פורש פנמרה טורבו שנת 2010 (להלן – הרכב).

2.על פי הנטען בכתב התביעה, הרכב נרכש מחברה מניו יורק תמורתו שילמה סך 112,000$ ארה"ב כולל דמי הובלה.

3.כאשר ביקשה התובעת לשחרר את הרכב מרשות המכס, סירבה הנתבעת לשחרר את הרכב, וזאת לאחר שלא קיבלה את ערך הרכב כפי שהוצהר על-ידי התובעת, ודרשה תשלום מס נוסף בסך 156,410 ₪ על הסכום ששולם על-ידי התובעת. כנגד החלטה זו הגישה התובעת ערר ביום 05.05.10, אשר נדחה ביום 31.05.10, תוך שהודעה על כך נמסרה לב"כ התובעת ביום 29.6.10. כנגד חיובה בתשלום הנוסף כאמור לעיל, מלינה התובעת בתביעתה, וטוענת כי על הנתבעת להשיב לה סכום ששולם ביתר.

3.המדינה העלתה בכתב הגנתה טענת התיישנות, ובעקבות ישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתיק הגישה בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות.

4.לטענת המדינה, חל בענייננו סעיף 154 לפקודת המכס (להלן תקרא גם – פקודהת המכס), לפיו במקרה של מחלוקת לעניין שיעור המכס, בעל טובין רשאי לשלם את הסכום אגב מחאה ולהגיש תוך שלושה חודשים מיום התשלום תובענה להחזרת הסכום ששילם כולו או מקצתו. מאחר והתביעה הוגשה בחלוף שלוש שנים מיום התשלום ואף מיום החלטת וועדת הערר, הרי שדין התביעה להידחות.

5.התובעת טוענת בתגובה לבקשה, כי סעיף 154 לפקודת המכס אינו חל בעניינה, אלא חל סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח – 1968 (להלן – חוק המיסים העקיפים), הקובע כי תשלום ביתר יוחזר למי ששילמו והוא ביקש את ההחזר בתקופה הקובעת, שהינה, ביחס לטובין שיובאו, חמש שנים מהיום בו התהווה היתר. לטענת הנתבעת, סעיף 154 מחיל התיישנות קצרה וזאת במקרים בהם שולם התשלום ביתר "תחת מחאה". לטענתה, היא לא ידעה על החיוב ביתר בזמן שחרור הרכב ולכן חל סעיף 6 לחוק המיסים העקיפים ולא סעיף 154 לפקודת המכס. התובעת מפנה למכתב משנת 2002 מאת סגנית מנהלת מחלקה באגף המכס, בו מצויין כי במקרים שאינם נכנסים למסגרת סעיף 154 לפקודה, דהיינו תשלום יתר שהתגלה ליבואן לאחר התרת הטובין, קיימת אפשרות להגשת תביעה להשבתו בהתאם לסעיף 6 לחוק מיסים עקיפים (להלן – המכתב).

6.המדינה בתשובת לתגובת התובעת, טוענת כי במקרה דנן הודע לתובעת עובר לשחרור הרכב, כי מחיר הרכב המוצהר על ידה אינו קביל. ביום 18.04.10 הומצא לתובעת "טופס קביעת ערך – יבוא אישי של רכב", בו קביעת רשויות המכס בדבר ערך הרכב ושיעור המס. התובעת שיוצגה על ידי סוכן מכס העדיפה לשלם את דרישת המס למרות שהיתה גבוהה מהמוצהר על-ידה, ולשחרר את הרכב. הרכב שוחרר ביום 19.04.10 לאחר תשלום מלוא המס. ביום 05.05.10 הגישה התובעת ערר על החלטת רשויות המס כאמור. התובעת בחרה לא להגיש תביעה לבית המשפט בפרק הזמן הקבוע בהוראות החוק 3 חודשים ממועד קבלת ההחלטה אצל התובעת. אין לקבל את טענת התובעת לפיה מאחר והרכב שוחרר מבלי שצוין כי התשלום משולם "אגב מחאה" לא חלה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 154 לפקודה שכן על פי ההלכה מקום בו נתגלע סכסוך בין היבואן לרשות המס יחולו הוראות סעיף 154 לפקודה.

דיון והכרעה:

7.הוראות החוק הרלוונטיות בענייננו, אם כן, הן סעיף 154 לפקודה והוראת סעיף 6 לחוק המיסים העקיפים.

הוראת סעיף 154 לפקודה קובעת כדלקמן:

"סכסוך בנוגע לתשלום המכס

154. (א) התגלע סכסוך בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסויימים, או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס, רשאי בעל הטובין לשלם אגב מחאה את הסכום הנדרש על ידי גובה המכס, וסכום ששולם בדרך זו ייחשב לגבי בעל הטובין כשיעור המכס הנכון המשתלם על הטובין, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בתובענה שהוגשה לפי סעיף זה.

(ב) בעל הטובין רשאי, תוך שלושה חודשים מיום התשלום, להגיש תובענה נגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם כאמור, כולו או מקצתו.

(ג) אין להגיש תובענה להחזרת כל סכום לפי סעיף זה, אלא אם לפני התשלום נכתבו ברשמון הטובין המילים "שולם אגב מחאה" ונחתמו בידי בעל הטובין או בידי סוכנו".

סעיף 6 לחוק המיסים העקיפים קובע בזו הלשון:

"החזר יתר