ת"א 38318-04-13 מדינת ישראל נ' ויסוצקי

נתוני רקע ועובדות

1. התובעת הגישה תביעה זו לסילוק יד ותשלום דמי שימוש ראויים, בגין שימוש שנעשה על ידי הנתבעת במקרקעי ציבור לצורך הפעלת עסק בשם "עמל בן חנניה שלטים", וזאת לטענתה לא כל רשות ו/או זכות שבדין.

2. אין חולק כי הקרן הקיימת לישראל הינה הבעלים הרשומים של המקרקעין הידועים כגוש 11646 חלקות 42 - 57 וכגוש 11610 חלקה 32-35 (להלן: "המקרקעין"), אשר בהם מופעל ע"י התובעת סניף של משרד הרישוי במפרץ חיפה.

3. הנתבעת, או מי מטעמה, מחזיקה במבנה במקרקעין בשטח של 27 מ"ר וסככה בגודל של 27 מ"ר נוספים (סה"כ - 54 מ"ר), בסמוך לכניסה של משרד הרישוי במפרץ חיפה (להלן: "המבנה" ) ומפעילה בו עסק בשם "עמל בן חנניה שלטים" לדפוס שלטים ובכלל זה שלטי זיהוי לרכב (להלן: "העסק") משנת 1964. העסק, שהוקם על ידי סבה של הנתבעת, יוסף בן חנניה ז"ל, ולאחר מכן נוהל ע"י הוריה המנוחים של הנתבעת וומזה שנים ע"י הנתבעת, קיים כבר משנות הארבעים (בתקופת המנדט), והועבר מחצר משרד הרישוי הישן, שהיה ממוקם ברחוב תל אביב בחיפה, למיקומו העכשווי במפרץ חיפה, בהזמנת מנהל משרד הרישוי בחיפה דאז, מר יוסף רוזנטל. הנתבעת והוריה המנוחים לא שילמו כל דמי שכירות ו/או דמי שימוש ו/או כל תמורה אחרת בגין השימוש שעשו במשך השנים במקרקעין.

4. ביום 1.4.07 פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לפינוי הנכס והשבתו לידה. בעקבות דרישת הפינוי התקבלה תגובת הנתבעת באמצעות בא כוחה ובה טענה כי שטח המקרקעין אשר עליהם מצוי הנכס הועמד עוד לרשות הוריה המנוחים, על ידי משרד הרישוי. בין הצדדים התנהלה תכתובת נוספת, במהלכה נשללו ונדחו טענות הנתבעת בדבר זכות כל שהיא במקרקעין או בנכס.

לאחר שהנתבעת המשיכה להחזיק בנכס, לטענת התובעת ללא כל זכות שבדין, תוך התעלמות מדרישותיה ומבלי ששולמה או משולמת בגינו כל תמורה, הוגשה תביעה זו לפינוי הנתבעת מהמקרקעין וכן לדמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשתה הנתבעת בנכס לאורך השנים.

תחילה לטענות הצדדים.

טענות התובעת

5. לטענת התובעת הנתבעת לא טוענת כי היה בינה לבין התובעת הסכם כלשהו. כמו כן הנתבעת לא הציגה ואף לא ראתה מעולם כל הסכם, כפי שנטען בעלמא, שנחתם עם הוריה. לשיטתה של הנתבעת ניתנה התחייבות עלומה כלשהי אשר פרטיה לא ידועים, להוריה. לפיכך, ככל שניתנה התחייבות כאמור (המוכחשת) הרי שזו ניתנה להוריה ואין בכך להקנות לנתבעת כל זכות.

6. הנתבעת נדרשה לפנות את הנכס ולהשיבו לידי התובעת עוד ביום 1/4/2007 (לפני למעלה משמונה שנים), אך ללא הועיל. הנתבעת המשיכה וממשיכה עד ליום זה לעשות דין לעצמה ולעשות שימוש מסחרי בנכס ללא כל זכות שבדין, תוך התעלמות מהתובעת ומהוראות הדין ומבלי לשלם לתובעת כל תמורה שהיא בגין השימוש המסחרי שנעשה על ידה בנכס. ובכך למעשה התעשרה וממשיכה להתעשר שלא כדין על חשבון הקופה הציבורית.

7. לטענת התובעת לכל היותר ניתנה להורי הנתבעת זכות של בר רשות גרידא (חינם) הניתנת לביטול בכל עת. הנתבעת לא הציגה (קל וחומר לא הוכיחה) כל הסכם או התחייבות או כל ראיה ממשית לכך שניתנה לה או להוריה המנוחים רשות להחזיק בנכס, בוודאי שלא לתקופה בלתי מוגבלת. טענת הנתבעת לפיה על פי סיכום בין הוריה המנוחים לבין משרד הרישוי, הוקצה לרשותם לתקופה בלתי מוגבלת שטח עליו הקימו מבנה בשטח של כ- 20 מ"ר ושתי סככות ובו הפעילו את עסקם "בן חנניה שלטים", הינה אמירה ערטילאית בעלמא. הנתבעת לא הציגה כל מסמך או ראשית ראיה לגבי אותו "הסכם" או תנאיו, ואף הודתה כי מעולם לא ראתה כל הסכם כזה. המסמך היחיד שהוגש מטעם הנתבעת הינו מכתב מיום 1/6/1989 (לפני למעלה מ- 26 שנים) ממנהל משרד הרישוי, מחוז חיפה והצפון, אשר מתייחס לשעות פעילות העסק, וממילא אין בו כדי להעניק כל זכויות במקרקעין. נוכח האמור, משלא היה בין הצדדים כל חוזה מחייב כדין, לכל היותר ניתנה להוריה המנוחים של הנתבעת רשות מכללא אשר ניתנת לביטול בכל עת, כפי שנעשה בנסיבות דנן לכל המאוחר עוד ביום 1/4/2007, קרי, לפני למעלה משמונה שנים.