ויקטור אבו הדבה נ' סטוקהאוס הולדינגס לימיטד ואח'

החלטה זו ניתנת ביחס לשלושה עניינים העומדים על הפרק בקשר לתביעה זו, ובראשם בקשת נתבעות 1-3 (להלן: "הנתבעות"), כי בית המשפט יעיין מחדש בצו המניעה הארעי שניתן על ידו ביום 21.11.13, במעמד צד אחד, ואשר אסר על ביצוע כל דיספוזיציה בקרקע מושא דיוננו.

הבקשה לעיון מחדש

הקרקע מושא דיוננו היא חלקת אדמה, לא בנויה, בשטח של כתשעה דונם, שהייתה ידועה בעבר כחלקה מס' 1970 בגוש פיסקאלי 2. הקרקע נמצאת באזור שכונת גילה בירושלים.

במוקד עניינה של תביעה זו ניצבת מחלוקת בשאלת הבעלות בקרקע. התובע טוען כי הקרקע שייכת לו, ונתבעות 1-3 טוענות כי היא שייכת להן. לכל אחד מהצדדים גרסה משלו בשאלת השתלשלות הבעלויות בקרקע. כל גרסה סותרת את רעותה. נקודת המוצא המשותפת היא, ששני הצדדים מסכימים לכך שהקרקע הייתה רשומה בספרי משלמי המס (מאלייה) על שמו של אדם בשם עטאללה ג'ריס אבו הדבה. מוסכם על הצדדים, כי עטאללה היגר לפני שנים רבות לאחת ממדינות דרום אמריקה (צ'ילה או פרו); כי הוא היה ערירי; וכי הוא נפטר לפני שנים רבות (בין הצדדים יש מחלוקת בשאלת מועד פטירתו). מכאן, מתפצלות דרכי הצדדים.

לטענת התובע, אביו – מר אליאס יעקוב אבו הדבה – החזיק בקרקע, עיבד אותה ושמר עליה במשך שנים רבות. בעקבות כך, הוא הפך להיות הבעלים של הקרקע, וזאת כתוצאה מאחת משתי הדרכים הבאות, או שילובן של שתי הדרכים:

הדרך האחת לה טוען התובע היא, קיום הליך משפטי בבית משפט ברמאללה. לטענת התובע, אביו הגיש תביעה להכרה בבעלותו בקרקע מושא דיוננו ובחלקות אחרות. לטענתו, לאחר שבית המשפט ברמאללה שמע עדים ובדק את טענותיו, הוא הוציא מלפניו פסק דין הקובע את זכותו של אבי התובע להירשם כבעל הקרקע (סעיף 13 לכתב התביעה המקורי).

הדרך השנייה לה טוען התובע היא, הסכמת היורשים החוקיים של עטאללה המנוח כי הקרקע תועבר לבעלות אביו. לטענתו, הואיל ועטאללה היה ערירי, עברו נכסיו בירושה לבני אחותו של המנוח, הלנה. לטענת התובע, בשנת 1979 הגיעה לבית לחם אחת האחייניות - גב' ג'ני דל כרמן - והיא הצהירה בכתב, בשמה ובשם כל יורשי עטאללה, כי אביו של התובע הוא הבעלים של הקרקע.

לטענת התובע, לנוכח האמור הוא פנה לקמ"ט רישום המקרקעין באזור יהודה ושומרון, אשר בשנת 1982 רשם את אביו של התובע כבעלים של הקרקע במקום עטאללה ז"ל. יש לציין, כי בכתב התשובה שהוגש על ידי הפרקליטות במסגרת הליך זה נטען, כי הרישום נעשה על ידי קמ"ט מקרקעין בטעות, לנוכח סברתו המוטעית של הקמ"ט כי הקרקע מצויה בתחומי יהודה ושומרון, ומבלי שהיה ער לכך שהקרקע נמצאת בתחומי העיר ירושלים.

עוד טוען התובע, כי ביום 23.3.06 הוא קיבל מאביו בהעברה ללא תמורה את מלוא הזכויות בחלקת הקרקע.