המוסד לביטוח לאומי ואח' נ' חרמש (מבנים) בע"מ ואח'

1.מונחת בפניי בקשה שהוגשה מטעם התובע בתיק, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל" או "התובע"), בה מבקש התובע כי אקבע, שהקביעות שנקבעו במסגרת פסק הדין שניתן בת"א 52401-02-11 ב' נ' חרמש (מבנים) בע"מ ואח' בבית משפט השלום בהרצליה, בפני כבוד השופט יחזקאל הראל (להלן: "פס"ד השלום") ובמסגרת פסק הדין שניתן בערעורים שהוגשו לבית המשפט המחוזי בתל אביב - ע"א 22382-06-15 וע"א 36362-06-15 (להלן: "פס"ד המחוזי"), מהווים מעשה בית-דין בתיק זה. לטענתו, פסקי הדין הנ"ל מקימים השתק פלוגתא ו/או השתק עילה וזאת - בכל הקביעות שנקבעו, שם, לגבי זהות מעבידו של הנפגע וחבותו, נסיבות אירוע התאונה, נסיבות עבודתו של הנפגע אצל הנתבעות, חלוקת החבות בין הנתבעות, גובה האשם התורם של הנפגע, גובה הנזק שנפסק לנפגע, וגובה ניכוי גמלאות מל"ל. על פס"ד המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון, אשר נדחתה (ההליכים הנ"ל ייקראו, להלן: "ההליך האחר").

2.התביעה שהוגשה לבימ"ש השלום בהרצליה, הייתה תביעת נזיקין שהגיש מר ב' א' פ' (להלן: "הניזוק"), נגד החברות: מחסני ערובה נעמן (להלן: "נעמן"), חרמש מבנים בע"מ (להלן: "חרמש"), ור. חיון בע"מ (להלן: "חיון") - כולן יחד תקראנה, להלן: "הנתבעות", בגין פגיעתו בתאונת עבודה, שאירעה לו במהלך עבודתו, ביום 26.04.05 (להלן: "התאונה").

הנתבעות שלחו הודעת צד ג', נגד המבטחת הפניקס חב' לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), בטענה כי עליה לשפות אותן בגין נזקיו של הניזוק, ככל שהן תחויבנה בתשלום נזקי ניזוק (הפניקס היא נתבעת 4 בהליך דנן וכן צד ג').

3.התביעה בתיק דנן היא תביעת שיבוב שהגיש המל"ל, בגין גמלאות אותן הוא שילם וישלם לניזוק בגין התאונה וזאת - מכוח הוראת סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") הקובע:

"היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94, או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף, רשאי המוסד או המעביד, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור".

4.תביעת השיבוב דנן, הוגשה בטרם ניתנה הכרעה בתביעת הניזוק בבית משפט השלום בהרצליה. לפיכך, ביקשו הצדדים, כי התובענה בהליך כאן, "תוקפא", עד שיינתן פסק דין בהליך האחר. הצדדים הסכימו, כי גם בהליך כאן, וגם בהליך האחר מתעוררות שאלות משפטיות זהות ובין היתר השאלה "מיהו המעביד" (בקשה מיום 08.01.2013) וכי ראוי למנוע החלטות שיפוטיות סותרות. הבקשה נענתה, תוך שניתנה אפשרות לחידוש ההליך כאן, תוך 30 יום ממועד פסק הדין, במידת הצורך.

יובהר, כי לא ניתן היה לאחד את התביעות, בשל סמכות עניינית שונה, נוכח כך שתגמולי המל"ל גבוהים מסמכותו של בית משפט השלום ואילו נזקו של הניזוק נמוך מכך.

5.לשם קביעה מי הייתה מעבידתו של הניזוק, נדרש בימ"ש השלום לסעיף 82 לפקודת הנזיקין (המהווה השלמה לאמור בסעיף 328(א) שהובא לעיל) וקובע כדלקמן:

"(א) המבוטח לפי חוק ב' לחוק הביטוח הלאומי, תשי"ד-1953 (להלן בפרק זה - החוק), לרבות התלוי בו כאמור בסעיף 22(ב) לחוק, שהיו זכאים לפי פקודה זו עקב מאורע אחד גם לפיצויים מן המעביד, וגם לגימלה לפי חלק ב לחוק - תנוכה הגימלה מסכום הפיצויים שהיו מגיעים להם ממעבידם אילולא סעיף זה.

(ב) לענין סעיף זה -

...

'מעביד' - החייב לפי החוק בתשלום דמי הביטוח בעד המבוטח, לרבות מי שהמעביד אחראי למעשהו לפי סעיף 13 לפקודה זו.

(ג) בנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) לא יראו, לענין סעיף 70 לחוק [כיום - סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי - ת.ש.נ.] את המעביד כצד שלישי שזכויות כלפיו מועברות למוסד לביטוח לאומי".

בימ"ש השלום קבע, כי חרף העובדה שחרמש, היא ששילמה בפועל את דמי הביטוח הלאומי עבור הניזוק ולכן היא מעבידתו לצורך ניכוי גמלאות הביטוח הלאומי, מהראיות עולה, כי נעמן הייתה "מעסיקתו בפועל", שכן היא זו שנתנה הוראות לעובדים.

נתבעת 3 בתיק דנן (חיון), נמחקה, בהסכמה, מהתביעה בבית משפט השלום ולא הוטלה עליה כל חבות.

עוד נפסק, כי נעמן וחרמש, שתיהן אחראיות לתאונה שנגרמה לניזוק, וכי עליהן לפצות את הניזוק, ביחד ולחוד. האחריות חולקה ביניהן באופן ששיעור אחריותה של נעמן הועמד על 85% מהנזק, ושיעור אחריותה של חרמש הועמד על 15% מהנזק. כן נקבע, כי יש לייחס לניזוק עצמו, אשם תורם בשיעור של 35% מהנזק. נפסק כי סך הנזק מגיע ל- 2,599,265 ₪, כך שלאחר ניכוי 35% בשל רשלנות תורמת, הפיצוי המגיע לניזוק, לפני ניכוי תגמולי מל"ל, עומד על סך של 1,689,522 ₪.

6.כפי שהזכרתי לעיל, "מעביד" בסעיף 82 (ב) לפקודת הנזיקין, הוא "החייב לפי החוק בתשלום דמי הביטוח". אין חולק, כי על פי סעיפים 82 (ב) לפקודת הנזיקין, ו-328 (א) לחוק, זכות השיבוב קמה לתובע, נגד צד שלישי ונגד הנתבעות, אך לא נגד המעביד כהגדרתו בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין. מאחר שחרמש, היא ששילמה את דמי הביטוח עבור הנפגע, לכן, היא נחשבת למעביד כלפי הביטוח הלאומי ולא נעמן. נעמן, הוכרה כ"צד שלישי" כמובנו בסעיף 330 לחוק ועל כן יש לתובע זכות שיבוב כלפיה.

מאחר ששווי כלל גמלאות המל"ל עמד על 4,750,000 ₪, נדחתה התביעה נגד חרמש, בשל "בליעתה" בתגמולי המל"ל. נפסק כי הניזוק זכאי לפיצוי מנעמן בסך של 25% מנזקיו, היינו - סך של 359,023 ₪, לאחר ניכוי רשלנות תורמת בגין חלקה שלה בחבות, בצירוף שכ"ט עו"ד והחזר הוצאות נוספות שהוציא הניזוק.