ת"א 37773-10-13 ט נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1. בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

2. המדובר בתבינה לתשלום תגמולי ביטוח מכח פוליסת אובדן כושר עבודה.

בכתב התביעה טוען התובע כי לפני כארבע שנים החל לסבול מתופעות שונות המצביעות על החמרה במצבו הנפשי (סעיף 5 לכתב התביעה).

התובע טען עוד כי בשנת 2012, קצין התגמולים במשרד הביטחון הכיר בנכות צמיתה שלו בשיעור 50% עקב PTSD (נספח ה' לכתב התביעה).

3. בבקשה טוענת הנתבעת, כי בהתאם לתנאי הפוליסה, היא פטורה מתשלום פיצוי באם מקרה הביטוח ארע בעת "שירות המבוטח בצבא, אם המבוטח זכאי לפיצוי מגורם ממשלתי" (סעיף 3ד' לפוליסה).

הנתבעת טוענת עוד, כי אין חולק שמקרה הביטוח ארע במהלך השירות הצבאי בשנת 1995, כי התובע רכש את הפוליסה בשנת 1997 וכי הוא מקבל קצבה חודשית מאגף השיקום במשרד הביטחון בהתאם להחלטה נספח ה' לכתב התביעה.

הנתבעת מפנה בהקשר זה לחוות דעת של ד"ר מסטר וד"ר ברוך שצורפו לתובענה, מהן עולה לשיטתה כאמור לעיל.

4. התובע מתנגד לבקשה וטוען, בין היתר, כי החריג בפוליסה מתייחס לארועים שאירעו בעת שירות בצבא במהלך תקופת הביטוח ולא לפני כן.

5. לטעמי, בתגובה ובתשובה שהוגשו קיים "טשטוש גבולות" ועירוב של שתי טענות שונות:

האחת, טענת אי גילוי, ולפיה התובע לא דיווח לנתבעת בעת רכישת הפוליסה בשנת 1997 אודות מצבו הנפשי, לרבות האירוע במהלך שירותו הצבאי במהלך שנת 1995.

השניה, שאלת קיומו של החריג, כאמור בסעיף 3ד' לפוליסה. הטענה הראשונה איננה רלבנטית לבקשה לסילוק על הסף ויש לבררה בהמשך, ומובן כי הדבר טעון שמיעת ראיות.

ודוק: הבקשה לסילוק מתייחסת רק לחריג בפוליסה ולא לאי הגילוי ולכן אדון רק בנושא זה.

6. ההלכה הפסוקה קובעת כי טרם שיעשה בית המשפט שימוש בסמכותו לסלק תביעה על הסף ינהג במשנה זהירות ודי באפשרות קלושה כי התובע יזכה בסעד כדי לגרום לדחיית הבקשה (ראו ע"א 3510/99 ראובן ולעס נ' אגד – אגודה שיתופית לתחבורה, פ"ד נה (5) 826, 833). באספקלריה זו יש לבחון את הבקשה.

7. טענתה של הנתבעת כי "אין חולק" שמקרה הביטוח ארע במהלך השירות הצבאי בשנת 1995 איננה יכולה להביא למסקנה שסיכויי התביעה קלושים, משתי סיבות:

• הטענה איננה נכונה עובדתית, שכן בסעיף 5א' לתביעה טוען התובע שרק לפני כ- 4 שנים חלה החמרה במצבו הנפשי.