ת"א 37638-04-14 אבו אלניל ואח' נ' אדריס

1.בין התובעים, יורשיו של המנוח מסעוד אבו אלניל ז"ל, הרשום כבעל זכויות במקרקעין, לבין הנתבע, נטושה מחלוקת בדבר תוקפו של מסמך המעיד על הסכם ולפיו רכש הנתבע מהמנוח זכויות במקרקעין. מחלוקת זו היא העומדת להכרעה בתיק שבפניי.

רקע

2.המנוח מסעוד (סעוד) מוחמד אבו אלניל (להלן: המנוח מסעוד) רשום כבעל הזכויות של 1/6 חלקים של מקרקעין הידועים כחלקה 106 בגוש 12206 בתחומי המועצה המקומית אעבלין (להלן: המקרקעין) (עותק מנסח רישום המקרקעין צורף כנספח ב' לתביעה). ביום 24.10.1991 נפטר המנוח. התובעים 1- 3 הם בניו והם שלושה מתוך ארבעת יורשיו (להלן: התובעים) (עותק צו ירושה צורף כנספח א' לתביעה).

3. הנתבע, יליד 1941, הוא בנם של המנוחים מחמד חסן אדריס ז"ל ורוחיה אדריס ז"ל. בשנת 2014 הגיש הנתבע בקשה ללשכת רישום המקרקעין בנצרת לרישום הערת אזהרה בדבר הסכם מכר שנכרת לטענתו ביום 20.9.1950 ולפיו רכש מהמנוח מסעוד את הזכויות במקרקעין (הסכם זה להלן: הסכם המכר). לאחר קבלת הבקשה, ביום 6.4.2014, נשלחה לתובעים הודעה מאת רשם המקרקעין, בדבר הגשת הבקשה לרישום הערה האזהרה במקרקעין לטובת הנתבע (נספח ג' לתביעה). בהודעה צוין כי הבקשה לרישום ההערה נסמכת על הסכם מכר הנחזה להיות אותנטי. עוד נרשם בהודעה כי בכוונת הרשם להיענות לבקשה ולרשום את ההערה ביום 27.4.2014 אלא אם עד לאותו מועד תומצא החלטה שיפוטית המורה לו שלא לעשות כן.

4.התובעים אשר כפרו בטענה כי אביהם מכר את זכויותיו במקרקעין לנתבע, פנו אל רשם המקרקעין וקיבלו לעיונם עותק מהמסמכים עליהם נסמכה הבקשה לרישום הערת האזהרה, לרבות עותק הבקשה (נספח ד' לתביעה), עותק מסמך הנחזה להיות הסכם מכר (נספח ה') וכן תרגום המסמך מהשפה הערבית לעברית (נספח ו').

5.עם קבלת המסמכים הגישו התובעים את תביעתם בתיק זה. בד בבד עם הגשת התביעה עתרו למתן סעד זמני כנגד רישום הערת האזהרה.

ביום 25.4.2014 נעתרתי לבקשה והוריתי כי הנתבע לא יהיה רשאי לבצע או לפעול לרישום כל עסקה או הערה על עסקה במקרקעין. כן הוריתי לרשם המקרקעין לרשום הערה על החלטתי ולהימנע מלרשום את הערת האזהרה לטובת הנתבע. למרות הצו, אשר כנראה הגיע באיחור ללשכת רישום המקרקעין, נרשמה הערת האזהרה לטובת הנתבע. בהחלטתי מיום 7.5.2014 שניתנה בהסכמת הצדדים, הבהרתי כי הצו שניתן יישאר בתוקפו וכי ככל שנרשמו הערות אזהרה אין למחקן. כמו כן שבתי והוריתי כי תירשם הערה בדבר צו המניעה ולא תירשם כל עסקה במקרקעין.

תמצית המחלוקות

6.המחלוקת בין הצדדים ממוקדת ופשוטה ועוסקת בשאלת תוקפו של הסכם המכר הנטען. התובעים טוענים כי המסמך שהוצג על ידי הנתבע לרשם המקרקעין, והנחזה להיות מסמך אותנטי בדבר מכירת הזכויות במקרקעין לנתבע, הינו מסמך מזויף ואינו משקף הסכמה אמיתית של המנוח מסעוד למכירת הזכויות.

לעומתם טוען הנתבע כי המסמך הוא אמיתי, כי המנוח התקשר בהסכם למכירת המקרקעין וחתם עליו, כי בשמו של הנתבע פעל אביו וכי מיום חתימת הסכם המכר הנטען מחזיקים הנתבע ובני משפחתו במקרקעין.

מומחה מטעם בית המשפט

6.הואיל והדיון התמקד בתוקפו של המסמך שהציג הנתבע הוצע במהלך קדמי המשפט כי ימונה מומחה לכתבי יד לבדיקת החתימות על המסמך על ידי בית המשפט (פרוטוקול מיום 16.9.2014). הואיל ולא הובעה כל התנגדות, ובהתאם לאמור בפרוטוקול האמור, הוריתי ביום 21.10.2014 על מינויו של המומחה מר רון ישי על מנת שיחווה דעתו בדבר חתימותיו של המנוח מסעוד על מסמך הסכם המכר. קודם להחלטה זו, ועל מנת שיהיו בידי הצדדים ובידי המומחה מסמכים להשוואה, ניתנו צווים למוסדות שונים להמציא דוגמאות חתימה מקוריות של המנוח מסעוד.

7. למומחה הוצגו מסמכי השוואה שונים ובהם תצהירים עליהם חתם המנוח מסעוד בשנים 1986 ו- 1990 ובקשות שהגיש המנוח מסעוד לרשויות התכנון והבניה בהן עיין המומחה במשרדי הרשויות.

בפני המומחה העלו הצדדים גם טענות לגבי החתימות הנחזות להיות חתימות של עדים לחתימת הסכם המכר. כל שלושת העדים המוזכרים כעדים לחתימה הלכו לעולמם והמומחה קיבל מסמכי השוואה רק לגבי עד אחד וחיווה דעתו רק לגבי חתימת עד זה. המומחה בדק גם, לבקשת הצדדים, את כתב היד שבו נרשם הסכם המכר ואשר נחזה להיות כתב ידו של מוכתר הכפר וכן את אותנטיות הנייר עליו נרשם הסכם המכר.

8.המומחה המציא את חוות דעתו מיום 22.1.2015 אשר סומנה ת/1. המומחה מצא זהות בין החתימה הנחזית להיות חתימתו של המנוח מסעוד לבין חתימות ההשוואה ועל כן העריך כי המנוח הוא שחתם על המסמך. המומחה מצא גם זהות בין חתימת העד על הסכם המכר לחתימת ההשוואה שהוצגה לו ועל כן הגיע למסקנה כי החתימה על המסמך היא אכן חתימת העד. לגבי כתב היד ציין המומחה כי קיימת זהות בין כתב היד בהסכם המכר למסמכי השוואה שנכתבו על ידי המוכתר ולכן העריך כי המוכתר עורסאן הוא שכתב את המסמך. המומחה אף קבע כי איכות הנייר וגילו נראים מתאימים למסמך מהתאריך המצוין בו.

לאחר קבלת חוות הדעת, הודיעו התובעים כי הם עומדים על המשך ההליכים בתיק ועל כן נשמעו הראיות.

טענות הצדדים

9.התובעים טוענים כי אין די בחוות הדעת של המומחה כדי לקבוע כי המנוח מסעוד חתם על הסכם המכר ומכר את זכויותיו לנתבע. לתובעים טענות שונות לגבי קביעותיו של המומחה, מהן מבקשים הם להסיק כי אין בקביעות המומחה די כדי לשכנע שהמנוח מסעוד הוא שחתם, או לכל הפחות, כי חתם מתוך רצון אמיתי למכור את הזכויות. התובעים סבורים כי אף אם תתקבל מסקנת המומחה בחוות הדעת אין בכך כדי להצביע על כריתתו של הסכם מכר תקף. בין היתר הם טוענים כי הנתבע כלל לא חתום על הסכם המכר הנטען; כי בתרגום המסמך מצוין כי סכום התמורה הוא חמישים שקל ישראלי, כאשר במועד עריכת המסמך, שנת 1950, המטבע הנוהג במדינה היה לירה ולא שקל; כי בעת עריכת ההסכם הנטען היה הנתבע בן 9 שנים בלבד ולכן לא יכול היה להתקשר בהסכם לרכישת מקרקעין; כי על הבול הימני המודבק על המסמך מצוין הערך של 10 מילים, שהוא המטבע בו השתמשו לפני הקמת המדינה ואשר בוטל עם הקמתה; וכי שני הבולים הנוספים על המסמך בערך של 50, יצאו רק בשנת 1952, כלומר לאחר מועד עריכת ההסכם.