ת"א 37573-06-14 גרעין ואח' נ' שמואל

בפני בקשת המבקשות, התובעות בתיק שבנדון, להורות על מתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט בגין תביעתן.

שתי המבקשות טוענות כי יש להעניק להן את הפטור המבוקש נוכח מצבן הכלכלי הקשה, כאשר המבקשת 1 מוסיפה וגורסת כי יש להעניק לה פטור מאגרה כמי שקיבלה פטור מתשלום אגרה בהליך משפטי במהלך השנתיים האחרונות וכי שנמצאה זכאית לסיוע מהלשכה לסיוע משפטי, והמבקשת 2 מוסיפה וגורסת כי יש להעניק לה פטור כמי שנמצאה זכאית לקבלת קצבת הבטחת הכנסה.

מתצהירי המבקשות למדתי על מצבן הכלכלי, ומצאתי כי המבקשת 1 לא תמכה באסמכתאות את טענתה בדבר קבלת פטור מאגרה בהליך אחר ובדבר זכאותה לסיוע מהלשכה לסיוע משפטי. המבקשת 2 צירפה אסמכתא לקבלת קצבת הבטחת הכנסה בשנת 2013 (אך לא מצאתי אסמכתא לקבלת הקצבה בעת הגשת הבקשה לפטור – במחצית שנת 2014).

המשיבה, מנגד, טוענת כי אין להעניק את הפטור המבוקש בהתבסס, בין היתר, על העובדה כי המבקשות נושאות בעלות ייצוג משפטי בסך אלפי שקלים, כמפורט בתצהירי המבקשות.

המדינה השיבה לפניית בית המשפט כי אין לה עמדה לגוף הדברים.

דיון והכרעה:

עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה.

תקנות האגרות קובעות מנגנון של השתתפות הפרט בניהול ההליך המשפטי ויש בו אף כדי לבסס את רצינות ההליך. מאידך, אין בחיוב באגרה כדי לאיין את זכותו של הפרט להיזקק לשירותי מערכת המשפט מטעמי חוסר יכולת כלכלית.

לפיכך, נקבע בתקנות מנגנון המאפשר מתן פטור מאגרה בהתקיים נסיבות מסוימות.

לפי תקנה 14 לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז- 2007, על בית המשפט לבחון האם אין ביכולת התובע לשלם את אגרת ההליך והאם נראה כי ההליך מגלה עילה. רק בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה, רשאי בית המשפט לפטור התובע מתשלום האגרה, כולה או חלקה. תקנה 19 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 קובעת רשימת בעלי דין הפטורים מאגרה.

הנטל להוכיח התנאים כאמור לעיל מוטל על מבקש הפטור.