ת"א 37449-11-10 ז' ואח' נ' שוורצמן(אסיר)

1. התובע 1 הינו נכדה ויורשה על פי צוואה של המנוחה ל' א' ז"ל (להלן: "המנוחה").

2. הנתבע ובתה של המנוחה היו בני זוג וידועים בציבור (להלן: "הנתבע").

3. בתאריך 14.9.10 רצח הנתבע את המנוחה בדקירות סכין, הוגש נגדו כתב אישום והוא הורשע בעבירה של רצח המנוחה בהתאם לסעיף 300 (א) (2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

4. הרשעתו של הנתבע מחייבת בהליך זה, בהתאם לסעיף 42א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971.

5. בישיבת יום 18.3.15 הסכימו באי כוח הצדדים, כי בית המשפט ייתן פסק דין מנומק על סמך מלוא התיעוד בתיק, לאחר שנשמעו טיעוני באי כוח הצדדים.

6. לנוכח קיומה של הרשעת הנתבע אין ולא יכולה להיות בתיק זה מחלוקת בשאלת חבותו לפיצוי התובעים, ועל כן יש לדון בשאלת גובה הנזק בלבד.

כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים:

7. ב"כ התובעים הפנה בטיעוניו לתחשיב הנזק ולתצהיר הנספח לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה.
8. על מנת להידרש לראש נזק זה, יש להידרש לנסיבות רציחתה של המנוחה.

9. הנתבע הגיע לדירה בה שהתה המנוחה, בניגוד לצו הרחקה אשר ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה. בעודם בסלון התפתח בין הנתבע לבין המנוחה מאבק אלים, שבמהלכו תקף הנתבע את המנוחה ודקר אותה באמצעות הסכין בצד שמאל של המפשעה, בבטן משמאל, בבית החזה משמאל ובצד השמאלי של העכוז. בנוסף, גרם לה הנתבע, באמצעות הסכין, לחתכים בגב, באמה השמאלית ובצוואר משמאל. כתוצאה מהדקירות התמוטטה המנוחה על רצפת הסלון. על מנת להסוות את מעשיו, גרר הנתבע את המנוחה שרועה ומדממת לחדר האמבטיה, החביא את הסכין במטבח וניקה את כתמי הדם שנותרו בדירה. הנתבע החשיך את הדירה ולא פתח את הדלת לשוטרים, אשר הגיעו בסמוך, עד אשר לבסוף נפרצה דלת הדירה. כל אותה עת דיממה המנוחה למוות בחדר האמבטיה כתוצאה מהדקירות שדקר אותה הנתבע, עד שבשעה 22.00 נקבע מותה.