ב' נ' י. פריצקר ושות' חברה לבניין חיפה בע"מ ואח'

1.לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

2.ראשית, לא עולה מן הבקשה שאין תקשורת בין באי-כוח התובע לבין התובע עצמו. מן הבקשה עולה כי בא-כוח התובע נפגש עם התובע, כי מצבו "מוגבל, אם כי משתפר בהדרגה", וכי התובע "מתעייף בקלות רבה, מתקשה בקריאה ובדיבור ומתקשה בריכוז" (סעיף 3 לבקשה). בנסיבות אלו, לא הוכח שכשרותו של התובע נגרעה באופן המונע ממנו את ביצוע הפעולות הנדרשות ממנו בשלב זה (סעיף 14(א) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965). גם מן המסמך הרפואי שצורף לא עולה מסקנה אחרת.

3.שנית, יש ליתן משקל לכך שבשלב זה הנדרש מן התובע הוא הגשת תשובה לתגובה לתשובה בנושא מעשה בית הדין (היינו, סבב רביעי של הגשת טענות בכתב), שממילא הרשות להגשתה ניתנה באורח חריג ואף לפנים משורת הדין (ראו החלטתי מיום 14.9.2017). לכתב בי-דין זה אופי משפטי. דבר נוסף הנדרש בשלב זה מן התובע הוא לערוך פנייה לבית המשפט של הפירוק בקשר להמשך בירור ההליך נגד הנתבעת 2, וגם זו היא בעלת אופי משפטי.

4.שלישית, יש ליתן משקל רב להתמהמהות שבה פועל התובע עד-כה. בהתאם להחלטתי מיום 7.8.2017, הפנייה לבית המשפט של הפירוק הייתה צריכה להתבצע עד יום 10.9.2017. לאחר שניתנה החלטה לבירור האם הדבר נעשה (ראו החלטתי מיום 14.9.2017), הגיש התובע ביום 15.10.2017 (היינו, לאחר כחודש נוסף) בקשה להארכת מועד שבה טען כי קיימת "הצטברות חריגה של מספר טעמים נפרדים במספר מישורים נבדלים" למחדלו, כדלקמן: רעיית התובע התאשפזה בחו"ל, בא-כוח התובע נאלץ לעסוק בפינוי משרדו עקב שיפוץ, והתובע החל לחוש ברע יומיים קודם לכן. לאמור, אילו היה התובע עומד במועדים המקוריים להגשת התשובה בקשר למעשה בית דין (שנקבע ליום 3.10.2017) או לעריכת הפנייה לבית המשפט של הפירוק, הדבר היה נעשה עוד לפני ההידרדרות במצבו של התובע. זאת ועוד, בבקשה להארכת מועד קודמת מיום 25.10.2017 טען התובע כי הפנייה לבית המשפט של הפירוק לא נעשתה עדיין, שכן טעה בקריאת ההחלטה מיום 7.8.2017 ובשגגה סבר כי הנטל לערוך את הפנייה לא מוטלת עליו שכן. עוד יוטעם, כי הבקשה להארכת מועד מיום 15.10.2017 (שבה נטען שהתובע החל לחוש ברע "שלשום") הוגשה לאחר חלוף המועד להגשת התשובה בעניין מעשה בית הדין (שנקבע ליום 3.10.2017).

5.נוכח שילוב כל אלו – אופי הטענות לגבי מצבו של התובע שאינן עולות לכדי חוסר כשירות, האופי המשפטי של הפעולות הנדרשות מן התובע בשלב זה, וההתמהמהות שבה נהג התובע עד-כה כפי שפורט לעיל – הבקשה להארכת מועד נדחית.

6.על מנת שלא להעמיד את התובע בפני שוקת שבורה, ניתנת הארכת מועד להגשת התשובה בעניין מעשה בית הדין וביצוע הפנייה לבית המשפט של הפירוק עד יום 14.12.2017. אי-עמידה במועד זה תביא למחיקת הנתבעת 2 מן ההליך ללא התרעה נוספת, ולכך שהתביעה תהיה בשלה להכרעה בסוגיית מעשה בית הדין.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ח, 07 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: