פלוני נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") במסגרת תביעה לפיצויים שהגיש התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונת דרכים מיום 12.3.13.

המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה וועדה רפואית לעררים קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א) בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש מתני ו-10% נכות לפי סעיף 37(5)(א) בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי.

טענות הנתבעת בתמצות:

1. לטענת הנתבעת לא ברור הפער בין קביעת המל"ל בדרג הראשון שבו נקבע כי אין לתובע נכות צמיתה ובערר נקבע כי לתובע 19% נכות צמיתה.

לפני הועדה בדרג הראשון עמד דוח מיון מיום 12.03.2013 ובדיקת CT של עמ"ש מתני. שם קבעה הועדה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה. בפני וועדת העררים עמדו מסמכים אלו בנוסף להערכה רפואית של מומחה מטעם התובע. בהתבסס על אלו, קבעה הועדה נכות צמיתה בשיעור 19%.

במיוחד כאשר, בבדיקות התובע על ידי רופאי הוועדות לא עלו ממצאים בנוגע להגבלה בתנועות עמ"ש צווארי ולכן תמוהה החלטת הועדה לפסוק 10% נכות בגין סעיף זה.

2.הנתבעת טענה כי בפני שתי ועדות המל"ל לא עמד מלוא תיקו הרפואי של התובע, לרבות מסמכים רפואיים המצביעים על תלונות קודמות של התובע בגין כאבי גב, וכי התובע הצהיר כי לא סבל בעברו מבעיות גב.

לטענת הנתבעת, נפל פגם מהותי בהחלטת המל"ל אשר קבעה לתובע נכות בהיעדר תיקו הרפואי של התובע.

טענות התובע בתמצות:

3. התובע טען כי פער בין קביעת הועדה בדרג הראשון לקביעת ועדת הערר אין בו כשלעצמו להעיד על פגם מהותי שכן קביעותיה של ועדת הערר הן עצמאיות ואינן תלויות בהחלטות הדרג הראשון.

ועדת הערר בקביעתה לא הסתמכה רק על תעודה רפואית שצירף התובע אלא על בדיקה מקיפה ואין לדבר אלא מלהעיד על הפעלת שיקול דעת עצמאי של ועדת הערר בקביעתה.

4. תיקו הרפואי של התובע עמד בפני הועדות הרפואיות ואף נאמר לב"כ התובע בעל פה כי לתובע קיים עבר רפואי.

לטענת התובע, תיעוד רפואי שצירפה הנתבעת מעברו מעיד לכל היותר על מספר תלונות בודדות על כאבי גב המתפרסות על פני תקופה של 12 שנים. אלו טופלו במשחות ומשככי כאבים ואין בהם להעיד על קיומה של נכות צמיתה.

נוסף על דברים אלו טען התובע כי הימצאות תיק רפואי של נפגע בפני הועדות הוא דבר נפוץ ולכן מסתפקת הועדה באזכור מסמכים רלוונטיים בלבד.