א' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי מיום 10.3.14, ולפיה נותרה לתובע נכות קבועה בשיעור של 40%, כתוצאה מהתאונה.

1.התובע יליד 1.1.51, נפגע בתאונת דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה, ביום 30.8.12, ולפיכך קביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר נכות צמיתה מחייבת בתביעה זו מכח הוראות סע' 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן – "החוק").

2.ביום 10.11.13 קבעה ועדה רפואית במל"ל כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%, ומצאה לייחס 50% ממנה למצב רפואי קודם (נספח א' לבקשת הנתבעת).

התובע הגיש ערר על החלטה זו, וביום 10.3.14 מצאה ועדת הערר לקבל בקשתו ולהעמיד את נכותו על 40% ללא ניכוי מצב קודם (נספח ד' לבקשת הנתבעת).

3.לטענת הנתבעת, החלטת ועדת הערר מהווה שינוי דרמטי בקביעת נכות ובקשר הסיבתי ונעשתה ללא הנמקה ע"י ועדת הערר.

4.לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת, בתגובת התובע ובתשובת הנתבעת, על נספחיהן, לא מצאתי לקבל בקשה זו, ואבהיר.

5.סע' 6ב לחוק קובע את הכלל והחריג לו -

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

6.הבאת הראיות לסתור 'קביעה על פי כל דין' הינה בגדר היוצא מן הכלל, ועל כן נקבע בפסיקה, כי הבאת ראיות לסתור תותר רק במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שירשמו, כאשר הטעמים החריגים הם משני סוגים: טעמים משפטיים, כגון פגמים מהותיים בהליך קביעת הנכות (למשל: תרמית), וטעמים עובדתיים חדשים וכבדי משקל, המצדיקים מינוי מומחה נוסף (וראה: ר"ע 634/85 עודה נ' רותם, פד"י לט(4) 505, וע"א 5779/09 הפניקס נ' טיארה, פד"י מה(4) 77).