ראגבי ואח' נ' אלה ואח'

רקע

בלב המחלוקת בתיק זה נכס שנמכר פעמיים והשאלה מי גובר – הקונה הראשון או הקונה השני. הנכס הינו חנויות צמודות אשר מצויות בקומת הקרקע בפרוייקט המולטי מרקט ברחוב רבקה 29 באיזור התעשייה בתלפיות הידוע כגוש 30002 חלקה 49.

התובע 1 רכש ביום 6.2.2006 את אחת החנויות בשטח של 8 מ"ר מאת המנוח ניסים אלה (להלן – המנוח). ביום 30.12.2005 רכש בנו, חרבי רג'בי, את החנות האחרת אף היא בשטח של 8 מ"ר מאת המנוח. בהסכמי המכר צויין כי מדובר בחנויות הידועות כיחידות משנה 105 ו-106 בהתאמה.

2. הבעלות במבנה רשומה על שם רשות הפתוח, וזכות החכירה בחנויות האמורות לא היתה רשומה אותה עת על שם המנוח. מהסכמי המכר עולה כי המנוח היה רשום כבעל זכויות בחברה המשכנת שהיא החברה הכלכלית לירושלים בע"מ (ר' ה"והואיל" השלישי, נספח א' לכתב התביעה).

ביום 29.12.2008 נרשם המנוח כבעל זכויות חכירה בשתי החנויות.

ביום 21.7.2009 העביר הבן, חרבי רג'בי, את הזכויות בחנות הידועה כיחידת משנה 106 בהעברה ללא תמורה לאחיו, התובע 2 (ר' נספח ג' לכתב התביעה).

3. המנוח נפטר ביום 27.2.15 (ר' סעיף 20 לתצהיר התובע).

ביום 22.11.16 נחתם הסכם למכירת החנויות האמורות בין הנתבעת 1, אלמנתו והיורשת של המנוח, לבין הנתבע 3. ביום 4.12.16 הועברו הזכויות בחנויות משם המנוח לשמה של הנתבעת 1 מכח צו ירושה ובאותו היום גם נרשמה הערת אזהרה לגבי שתי החנויות לטובת הנתבע 3 וזאת בגין ההסכם.

ביום 5.6.17 הועברו הזכויות בחנויות משם הנתבעת 1 לשם הנתבע 3.

כתבי הטענות

4. בכתב התביעה התבקשה הצהרה כי התובעים הם בעלי מלוא הזכויות בחנויות, להורות על ביטול הרישום שבוצע על ידי הנתבעים 1 ו-3 ורישום התובעים כבעלי זכויות החכירה. לחילופין, להחזיר את הרישום על שם המנוח עם הערה. נטען כי במשך השנים החזיקו התובעים והפעילו חנויות בנכס ומשנת 2014 הן הושכרו לצד ג'. דבר המכירה לנתבע 3 נתגלה לאחר שביום 11.6.17 נעשתה על ידי בא כוחו פנייה לשוכרת הנכס בדרישה לפינויה. אז גם התגלה כי הזכויות הועברו על שם המנוח וממנו על שם הנתבעת 1 ואחר כך לנתבע 3. נטען כי הנתבעת 1 ידעה אודות המכירה לתובעים, והם מצידם לא יכלו לבצע רישום ואף לא הערת אזהרה כי הזכויות לא היו רשומות על שם החברה הכלכלית ולא על שם המנוח אשר פניות אליו נענו תמיד בהרגעה שהכל בסדר.

בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2-1 נטען כי חוזה המכירה לתובעים לא היה ידוע לנתבעת אשר מעולם לא פגשה את התובעים. רוכש הנכס ובא כוחו הם שיזמו את הרכישה וביצעו את כל הבדיקות הנדרשות והנתבעת כלל לא ידעה על קיומם של הנכסים עד פניית המתווכת אליה בעניין זה. אז גם פנתה לעורכת דין שיצגה אותה וביצעה את הבדיקות. נטען כי "התאונה" בנוגע לעסקה הנוגדת נעשתה בשל רשלנות משוועת של התובעים אשר שנים לא פעלו בקשר לרישום.

בכתב ההגנה מטעם הנתבע 3 נטען כי רכש את החנויות בהסתמך על הרישום וכי כל טענות התובעים מופנות כלפי הנתבעים 2-1 וגורסות כי הרישום היה שגוי. נטען כי גם אם תתקבל הטענה האמורה אין בכך כדי להשליך על זכויות הנתבע 3 משמדובר במקרקעין מוסדרים, כשההסתמכות על המרשם נעשתה בתום לב ושולמה מלוא תמורת המכר וזאת לאור הוראת סעיף 10 לחוק המקרקעין. עוד נטען כי לא הייתה כל מניעה רישומית להעביר את הזכויות על שם התובעים לכל הפחות מיום 29.12.08, עת נרשם המנוח כבעל הזכויות, לא כל שכן כאשר בוצעה על ידי התובעים עיסקה נוספת לאחר מכן.

התצהירים והעדויות

תצהירי ועדויות התביעה