ת"א 37336-12-12 שטרית נ' קוזניצקי ואח'

בקשה לסילוק על הסף בהעדר עילת תביעה נוכח אי-קיום הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (החוק).

1. המשיב (התובע) הגיש כנגד המבקשים (הנתבעים) תביעה כספית על סך של 768,000 ₪. הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף.

2. התובע עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות. לטענתו, במשך השנים הוא נתן לנתבע 1 (הנתבע) מספר הלוואות. הנתבע לא עמד בהתחייבותו לשלם את החזר ההלוואות כפי שהוסכם. לא רק זאת, הצדדים הסכימו כי חובותיו ייפרעו בדרך של מכירת נכס מקרקעין שרשום ע"ש הנתבע ואשתו, אולם הנכס נמכר והחוב לא נפרע. לפיכך, נאלץ התובע להגיש את התביעה שבכותרת לגביית החוב. התביעה הוגשה גם כנגד אשת הנתבע, מכוח חזקת השיתוף החלה בין בני זוג.

3. בין התובע לבין הנתבע נערך הסכם הלוואה מיום 26.12.2012 על סך 412,000 ₪ (ההסכם). לפי כתב התביעה, הנתבע חתם על ההסכם בעת שקיבל הלוואה כספית מהתובע וכן, במטרה לאגד יחד מספר הלוואות נוספות שהועמדו לנתבע קודם לכן, לפי בקשתו של הנתבע. בנוסף, מעבר להלוואות שאוגדו בהסכם, טרם חתימתו של ההסכם, התובע הלווה לנתבע, מעת לעת, כספים נוספים לפי בקשתו של הנתבע. הנתבע מסר לתובע מספר שיקים שמשוכים בחתימתו של הנתבע לפקודת התובע, להבטחת פירעון ההלוואות (ס' 5-9 לכתב התביעה וכן כתב התשובה וס' 10 לתגובה לבקשה). לטענת התובע, השיקים הם בסכומים שתואמים את כספים אלה שהלווה התובעת לנתבע לרבות הריביות בגינם והוסכם בין הצדדים, כי הם יופקדו לפירעון בזמן פירעונם או שיוחזרו לנתבע כנגד פירעון ההלוואות בפועל או כנגד שיקים חדשים.

    

4. לטענת הנתבע, הוא החזיר לתובע את כל הכסף שלווה ממנו בתוספת הריביות. הוא לא קיבל סכום כלשהו במעמד החתימה על ההסכם. על ההסכם חתם בשל איומי התובע, כי הוא יפקיד את השיקים שברשותו ויהפוך את הנתבע למוגבל בבנק. לטענת הנתבע, לא ברור כיצד הגיע התובע לסכום התביעה המופרך ולא בכדי אין בתביעתו פירוט ההלוואות שנתן לטענתו לנתבע, מועדיהן, סכומן והריבית בגינן. ההסכם הינו הסכם בדיעבד ומפר באופן גורף את הוראות החוק באשר לחובת הגילוי: אינו מפרט את שיעור הריבית ביחס לסכום ההלוואה, את מרכיבי הריבית, את סוג ההצמדה, את שיעור העלות הממשית של האשראי; כמו גם את תקופת ההלוואה, סכום התשלומים לפירעון ההלוואה ומועדי התשלומים. אשר על כן, אין הוא מקים עילת תביעה, הוא בטל ודין התביעה להידחות. מקום שההפרות הן כה מהותיות וגורפות כפי שהדבר בענייננו, בתי המשפט אף לא הורו על השבת קרן ההלוואה. על כן, הגיש הנתבע בקשה לסילוק על הסף, היא העומדת להכרעתי בהחלטה זו.

5. התובע אינו חולק על תחולת הוראות החוק על ההלוואות. לטענתו, הבקשה אינה עונה למבחנים שנקבעו לפי הפסיקה לסילוק על הסף. ההלוואות מגובות בהסכם הלוואה וכן בהמחאות. בשלב זה, אין לבדוק עדויות ואין להיזקק לפרשנויות אלא על בית המשפט לבחון אם כתב התביעה מגלה עילה ועליו לעשות כן, מתוך הנחה שהעובדות לפי כתב התביעה הן נכונות.

   דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים בבקשה, שוכנעתי כי יש לסלק את התביעה על הסף בתוקף הסמכות לפי תקנה 100 מחמת שכתב התביעה אינו מגלה עילה, וכך אני מורה.

   התשתית העובדתית לצורך הבקשה לסילוק על הסף

7. התובע צירף לתביעתו הסכם הלוואה (נספח א' לכתב התביעה המתוקן). הסכם זה מתייחס רק לחלק מסכום התביעה (412,000 ₪ מתוך 768,100 ₪). לגבי היתרה, טענת התובע היא, כי זו מובטחת ומעוגנת בשיקים בחתימת הנתבע, שצורפו אף הם לכתב התביעה (נספח ב'). לטענת התובע, ההסכם בא בנוסף להתחייבויות קודמות, שנובעות מהלוואות קודמות ומגולמות בשיקים, ולא לגרוע מהן (ס' 10 לכתב התביעה). כך גם קובע ההסכם במפורש (ראו ס' 13 להסכם. מדובר בסעיף סטנדרטי כללי. אין בו הפניה או אזכור להלוואות ספציפיות קודמות או שיקים מסוימים).