פלוני נ' בי"ח העמק

מונחת לפניי תביעה נזיקית בגין רשלנות רפואית שהתרחשה, על פי הנטען, במהלך אשפוז התובע במחלקת הקורונה בבית חולים העמק בעפולה. כתוצאה מן ההתרשלות הנטענת הנ"ל, כך על פי הנטען, התובע נפל ממיטת האשפוז, בעודו מונשם ומורדם, והוא התנתק ממכשיר ההנשמה אליו היה מחובר.  רקע להליך והצדדים לו 

1. התובע יליד X/X/1971, עובד בנק בעברו. במהלך חודש 12/2020 הוא נדבק במחלת הקורונה, ובעקבות מחלתו זו אושפז בבית חולים העמק בעפולה (להלן: "בית החולים"), המצוי באחריות שירותי בריאות כללית (להלן: "הנתבעת").

    

2. ביום 27/12/2020, לאחר שחש במצוקה נשימתית, התובע התאשפז בבית החולים. בשל החמרה נשימתית שחלה במצבו, בעת היותו מאושפז ובטרם התרחש האירוע מושא התביעה, הוא הוגדר כחולה קשה ונזקק לקבלת טיפול רפואי באמצעות הנשמה פולשנית, אשר ניתנה לו בהיותו תחת הרדמה מלאה. ביום 4/1/2021, בעודו מונשם, מורדם ומושכב על בטנו, התובע נפל ממיטת האשפוז והתנתק ממכשיר ההנשמה אליו היה מחובר (להלן: "האירוע" או "הנפילה").

    

3. בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר לסיבת הנפילה, משך הזמן שבמהלכו התובע לא היה מחובר ממכשיר ההנשמה לאחר הנפילה, והנזק שנגרם לתובע כתוצאה מן הנפילה.

    

4. במחלוקת זו, במסגרת כתב התביעה, התובע טען, כי מיטת האשפוז שלו, בעת הנפילה, לא הייתה מגודרת. כך טען, כי לו הייתה המיטה מגודרת, הנפילה הייתה נמנעת. כן נטען, כי הצוותים, הרפואי והסיעודי, שהיו מופקדים על הטיפול בו, כלל לא הבחינו בעצם הנפילה, ואף לא שמו לב לכך שהתובע התנתק ממכשיר ההנשמה במשך כ- 8 דקות. זאת חרף העובדה כי ממכשיר ההנשמה יצאו התראות על כך (סעיף 4 לכתב התביעה).

    

   לטענת התובע, כתוצאה מן הנפילה הוא נחבל בכתפו הימנית. כמו כן, במחלת הריאות ממנה סבל התובע בעטיה של מחלת הקורונה, חלה לאחר הנפילה וכתוצאה ממנה החמרה משמעותית. כן נטען, כי כתוצאה מן האירוע, התובע אף סבל מקשיי הסתגלות בתחום הנפשי.

    

   לשם הוכחת טענותיו בפן הרפואי, צירף התובע לכתב התביעה 3 חוות דעת של מומחים רפואיים שונים מטעמו: בתחום הריאות, קבע מומחה התביעה בחוות דעתו, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 60%, מתוכה ייחס המומחה 20% נכות צמיתה לאירוע הנפילה; בתחום האורתופדי, קבע מומחה התביעה בחוות דעתו, כי לתובע נגרמה נכות צמיתה בשיעור 20% כתוצאה מהאירוע; ואילו בתחום הנפשי, קבע מומחה התביעה בחוות דעתו, כי התובע נותר עם נכות צמיתה בשיעור 30%.

    

5. מנגד, הנתבעת טענה, כי לא קמה לתובע עילת תביעה נגדה וכי ככל שנגרמו לתובע נזקים, הרי שאלה אינם תוצאה של התנהלות רשלנית כלשהי מצד הנתבעת או מי מטעמה, ומקורם במחלת הקורונה שממנה סבל התובע ובהשלכותיה של זו. עוד טענה הנתבעת, כי טענות התובע לרשלנות יש בהן משום התעלמות במופגן מן המצב ששרר בארץ בזמן המגפה ומן הקושי העצום שהיו נתונים בו הצוותים הרפואיים, ולרבות אלה של הנתבעת, בתקופת המגפה. נטען, בנוסף, כי למרות תנאי העבודה הקשים שנכפו על הצוותים הרפואיים באותה תקופה, לתובע ניתן טיפול מיטבי ואם אכן נגרם לו נזק, הרי שזה נגרם חרף הטיפול המיטבי שקיבל התובע ולא בעטיו.