ת"א 37228-10-13 פלוני נ' קיבוץXXX ואח'

 בפתח הדברים אומר כי בחרתי שלא לנקוב בשמותיהם המפורשים של הצדדים או של ילדיהם וזאת משום שמעורבים בפרשה היבטים אישיים ופרטיים רבים, לרבות של ילדים שחלקם מצוי בגיל הקטינות. על כן אני גם מורה על איסור שמם, פרטיהם, תמונתם וכל פרט מזהה אחר של הצדדים ושל הילדים. פסק הדין עצמו מותר לפירסום.תביעה אשר בגדריה התבקש בית המשפט להורות לנתבע 1 (להלן: "הקיבוץ") להורות לנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") להתפנות מבית המגורים בו היא גרה (להלן: "הבית"), ולמסור את החזקה בו לשימושו של התובע, וזאת לתקופה שמניינה כמניין החודשים שמחודש יוני 2006 ועד למועד הפינוי בפועל.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

1. התובע הינו חבר הקיבוץ, המאוגד כאגודה שיתופית.

2. התובע נישא לנתבעת בשנת 1995. באותה עת הנתבעת לא היתה חברת קיבוץ, ואולם זכתה למעמד זה במועד מאוחר יותר לאחר הליכים משפטיים שניהלה מול הקיבוץ, בהתאם להחלטת רשם האגודות השיתופיות מיום 21.5.2006, רטרואקטיבית החל מיום 1.1.1998.

3. עם נישואיהם של הצדדים העמיד הקיבוץ לזוג מגרש ועליו בית ישן. התובע והנתבעת ערכו שיפוץ נרחב בבית, הגדילו את שטחו מ – 71 מ"ר ל – 150 מ"ר, והחליפו את תשתיותיו. לצורך מימון השיפוץ אף נטלו הצדדים הלוואה המובטחת במשכנתא בסך של 225,000 ₪, כאשר המשכנתא נרשמה על זכויותיה של הנתבעת בדירה בבעלותה בעיר */*, וזאת משום שלא ניתן לרשום משכנתא על בית הנמצא בקיבוץ. התובע והנתבעת עברו לגור בבית במהלך שנת 2004.

   במהלך חיי הנישואים נולדו לצדדים שני ילדים: הבן פלמוני  יליד שנת 1996 והבת פלמונית ילידת 1998.

4. זמן קצר לאחר מכן עלו נישואי הצדדים על שרטון. התובע הורחק מהבית בעקבות צו למדור שקט שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה. לאחר מכן, ביום 13.3.2006 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייניה משפחה בראשל"צ, בו מחד, נדחתה טענת הנתבעת בדבר אלימות שנקט התובע כנגדה, אך מאידך, ובהתבסס על הסכסוך המר והקשה שבין הצדדים והשפעתו על טובת הילדים, ובהתבסס על תסקיר פק"סית - ניתן צו מניעה כנגד התובע האוסר עליו להיכנס לבית לתקופה של שנה (תמ"ש 17070/04, כב' השופטת ח' קיציס).

   הצדדים התגרשו בגט פיטורין ביום 30.7.2006, ואולם ממשיכים לנהל ביניהם הליכים משפטיים רבים, אשר תובענה זו היא רק חלק מהם.

5. מכל מקום, עם יציאתו של התובע מהבית, הקצה הקיבוץ לתובע דירת מגורים בשטח של 60 מ"ר אליה העתיק את מקום מגוריו. אף שצו המניעה האוסר על התובע מלהיכנס לבית לא הוארך, התובע החליט שלא לחזור לבית, וזאת מחמת מערכת יחסיו העכורה עם הנתבעת, וכאמור לעיל, ממילא הצדדים התגרשו.

6. במהלך שנת 2006 הכיר התובע את בת זוגו הנוכחית, ג'. ביום 1.7.2010 עברה ג' להתגורר עם התובע. לג' בן מנישואיה הקודמים, ד', כיום בן 16. כמו כן נולד לתובע ולג' בן משותף, ה', כיום בן 7. תא משפחתי זה מתגורר גם עד היום בדירה שהקצה הקיבוץ לתובע. ג' אינה חברת קיבוץ.

7. בין התובע לבין הנתבעת נתקיימו הליכים בפני בית הדין הרבני האיזורי בתל אביב יפו מיום 18.10.2010 אשר קבע, בין היתר, כי אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים לתובע בגין שימושה בבית. פסק דין זה אושר על ידי בית הדין הרבני הגדול, בפסק דין מיום 12.4.2011.