ת"א 37147-06-15 MELLIN נ' מדינת ישראל

לפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

1. התובע הוא אזרח ותושב שבדיה. ביום 21.5.14 הגיע התובע לישראל. נערך לו תחקור על ידי אנשי בקרת הגבולות. בסופו הוחלט לסרב את כניסתו לישראל. התובע הועבר למתקן מסורבים וכעבור יומיים חזר בטיסה לארץ מולדתו. בתביעתו עותר התובע לפיצויים הן בשל הפגמים שנפלו לשיטתו בהחלטה שלא להתיר את כניסתו לישראל הן בשל ההתנהלות והיחס כלפיו במהלך התחקור ועד שיצא את הארץ.

2. בכתב הגנתה עמדה הנתבעת על שיקול הדעת הרחב המסור לה בכל האמור במתן היתרי כניסה לארץ. כן ציינה כי בידי התובע כמו גם בידי חבר שעמו הגיע נמצאו סכומי כסף זעומים שאינם מספיקים לשהייה ומחיה בישראל וכי התובע והחבר לא הצליחו למשוך כסף באמצעות כרטיסי האשראי שהיו בידיהם. כן נטען כי התובע וחברו הסבירו שבכוונתם לשהות בישראל אצל אחותו של החבר המתנדבת למחייתה וכלכלתה באכסניה בירושלים, אף שזר השוהה בישראל אינו יכול להזמין זר אחר לבוא לישראל. נוכח אלה, כך לטענת הנתבעת, קם חשד כי התובע מתכוון לעבוד בישראל באורח בלתי חוקי או להשתקע בה, ועל רקע זה סורבה הכניסה.

    

3. בישיבת קדם המשפט ביום 29.3.16 הועלו קשיים לכאוריים כאלה ואחרים ביחס לתביעת התובע. בא כוח התובע ביקש שהות לשקול בדבר. ביום 5.4.16 הודיע כי הוא עומד על המשך ההליכים בתביעה.

4. זמן קצר לאחר מכן הגישה הנתבעת את הבקשה שלפניי.

5. בית המשפט העליון עמד, לא אחת, על השיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בבואו לדון בבקשה להפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות. מן הצד האחד, יש לשקול את זכות הגישה לערכאות, ובכלל זה את יכולתו הכלכלית של התובע לשאת בתשלום הערובה. מן הצד האחר יש לשקול את עניינו של הנתבע, שנדרש להתגונן בפני תביעה שלא הוא יזם ואשר זכאי שלא לצאת בחסרון כיס אם תידחה התביעה ויפסקו הוצאות לטובתו. לצד אלה יש להביא בחשבון גם את האינטרס הציבורי בצמצום האפשרות להגשת תביעות סרק.