ת"א 36934-03-12 א' נ' מדינת ישראל משרד הבריאות

גב' א', התובעת, בת כ- 80 היום. בשנת 2007, היא עברה ניתוח להחלפת מסתם אבי העורקים בלבה. שלושה ימים לאחר הניתוח היא עברה אירוע מוחי ותפקודה הגופני נפגע משמעותית בשל כך. הטענה העיקרית הינה כי האירוע המוחי נגרם בשל התרשלות הצוות הרפואי בהימנעותו ממתן תרופה נוספת לדילול דם, כדוגמת הפרין, בסמוך לאחר הניתוח. כן טוענת התובעת כי איש לא הסביר לה על הסיכונים והאופציות השונות שבניתוח הלב שעברה, כי האוטונומיה שלה נפגעה וכי בוצעו כנגדה עוולות של תקיפה והפרת חובה חקוקה. התובעת טוענת לנכות בעקבות רשלנותה של הנתבעת ולנזקי גוף.

רקע

1. מהחומר הרפואי עולה שהתובעת אושפזה בבית חולים ***** לצורך החלפת מסתם אבי העורקים. ידוע היה שהתובעת סובלת מיתר לחץ דם, ושנתיים לפני הניתוח היא החלה לסבול מחולשה, מקוצר נשימה ומכאבים בחזה. בחודשים לפני הניתוח חלה החמרה במצבה. התובעת אובחנה כסובלת מהיצרות קשה של מסתם אבי העורקים. היא עברה ביום 21.06.07 צנתור ונמצא כי העורקים הכליליים היו תקינים. התובעת אושפזה לניתוח ביום 01.07.07.

    

2. במהלך הניתוח, הוצא מסתם אבי העורקים שהיה מסויד והושתל מסתם ביולוגי מסוג מסוים. כאשר נעשה ניסיון לנתק את התובעת ממכונת הלב ריאה, נצפתה ירידה בלחץ הדם, ובבדיקה נראתה ירידה משמעותית בתפקוד החדר השמאלי, מלווה באיסכמיה. התובעת חוברה שוב למכונת לב ריאה, אבי העורקים נפתח שוב ונמצא שהמסתם הושתל בעמדה גבוהה וחסם חלקית את מוצא העורק השמאלי והוא גם היה קרוב למוצא העורק הכלילי הימני. יצוין כבר כאן כי אין טענה לרשלנות בהשתלת המסתם. המסתם הראשון הוחלף במסתם ביולוגי מסוג אחר. הואיל והחדר הימני נראה כושל עם סימני איסכמיה, בוצע מעקף ורידי לעורק הכלילי הימני כאשר הלב פועם.

    

3. ביום 04.07.07, שלושה ימים לאחר הניתוח, נמצאה התובעת בשעה 06:00 בבוקר עם המיפלגיה ביד שמאל והימיפארזיס ללא פציאליס. ב-CT מוח לא הודגם דימום והוחלט לטפל באספירין. התובעת נבדקה ע"י נוירולוג ולפי החומר הרפואי, נמצאו סימנים קליניים של שבץ היסכמי נרחב, תחת טיפול בקומדין. למרבה הצער, התובעת נותרה עם נזק מוחי ובתום האשפוז, היא הועברה למחלקת שיקום ב"בית הדר" באשדוד ולאחר שמכן שוחררה לביתה.

    

   טענות התובעת

4. טוענת התובעת כי כל המומחים היו תמימי דעים שהיא הייתה בעלת סיכון מוגבר לעבור אירוע מוחי בשל עצם הניתוח להחלפת מסתם. הסיכון גבר לאור ניתוח המעקפים שנאלצה לעבור ומעצם העובדה שנאלצו לפתוח פעמיים את אבי העורקים לצורך החלפת מסתם וכן מהעובדה הבסיסית שהיא סבלה מיתר לחץ דם. בנסיבות אלה, המאמצים למניעת אירוע מוחי צריכים היו להיות נרחבים יותר ולצורך כך ניתנים מדללי דם.

    

5. נטען שהאירוע המוחי נגרם עקב תסחיף של רובד טרשתי שניתק. על מנת למנוע אירועים מסוג זה, ראוי להתחיל טיפול עם הפרין או חומר דומה, שהוא מדלל דם שפעילותו מהירה, וזאת בטרם תחילת הטיפול בקומדין. רופאי הנתבעת לא עשו כן ולכן, רמת דילול הדם לא הייתה "בתחום המטרה" אלא בתחום התקין בלבד כך שהתובעת הייתה בסיכון גבוה להיווצרות קריש דם. אציין שהמומחים התייחסו לרמת דילול הדם במינוח שלINR . נטען שרמת ה- INR אצל התובעת הייתה, על פי מומחי התובעת, 1.3 ולא בין 2 ל- 3 שהוא תחום המטרה. נטען שאמנם גם הקומדין הוא מדלל דם, אך הואיל ופעולתו היא איטית, היה על רופאי הנתבעת לעשות שימוש בהפרין, כדי לגשר על הימים הראשונים, עד להשגת תחום המטרה.