גרייף נ' ערבלני

האם הראה מתווך ללקוח בית אותו רכש הלקוח בחלוף מספר חודשים, או שמא זייף המתווך את חתימת הלקוח על הסכם התיווך ודרש דמי תיווך מבלי שהיה לו כל קשר להצגת הבית ללקוח?

רקע וטענות הצדדים

1.התובע (להלן: רפאל או המתווך) הוא מתווך מקרקעין אשר לו היה הסכם בלעדיות עם מוכרי הבית ברחוב xxx באשקלון (להלן: הבית), בהתאם להסכם מיום 20.6.2014, עליו חתמה בעלת הבית שרית בן עמי. תקופת הבלעדיות הייתה למשך שישה חודשים מיום מתן הבלעדיות. לטענת רפאל, במהלך תקופת הבלעדיות, הציג לנתבע (להלן: עודד) את הבית וקיים בו פגישה עם המוכרת שרית.

יובהר כבר עתה כי בהסכם התיווך, כרטיס לקוח עליו נסמך רפאל ,נקוב התאריך 20.8.2014 בסמוך לחתימת הלקוח. במועד הגשת התביעה, לאחר חקירה משטרתית בעניין, טען התובע כי הראה את הבית וקיים את הפגישה עם המוכרת ביום 3.9.2014. לטענתו, סמוך לאחר שהראה את הבית הודיע לו עודד כי אינו מעוניין לרכוש את הבית, אולם נודע לו לאחר מספר חודשים כי בפועל רכש את הבית ביום 12.7.2015, תוך שנמנע מלשלם דמי תיווך כנדרש.

למרות שהבית נמכר לאחר תום תקופת הבלעדיות, המוכרים הסכימו לשלם דמי תיווך ונעשתה פנייה לנתבע במכתב עו"ד דדון, דרישה מיום 14.10.2015, לתשלום דמי תיווך בשיעור 2% בתוספת מע"מ מתמורת המכר. בתגובתו של עודד הכחיש כי יצר קשר עם המתווך בנוגע לרכישת הבית וטען כי רכש אותו לאחר שהמוכרים פרסמו מודעה במהלך יולי 2015, באתר "יד 2". עוד מצהיר במכתב כי לאחר שעיין בהסכם עליו נסמך התובע, מעולם לא חתם על המסמך ומדובר בזיוף. בנוגע לדרישת המתווך, הוסיף השערה כי יתכן ומבקש המתווך להסתמך על כך שבמהלך אוגוסט 2014, או סמוך לכך, ביקר עודד בנכס עם אחיו רועי, שרצה לרכוש את הבית לעצמו.

2.סמוך לאחר תגובה זו, התקיימה פגישת בירור בין רפאל לבין עודד ובני משפחתו, בעקבותיה פנה עודד למחלקת הונאה במשטרה והגיש תלונה על זיוף ושימוש במסמך מזויף. הצדדים הרלבנטיים נחקרו במשטרה ולאחר סיום החקירות נסגר התיק כנגד רפאל.

בסופו של יום, לאחר ערר של רפאל, הוחלט ביום 20.8.2018, לשנות את עילת הסגירה ל"חוסר אשמה" ואף הוחלט לפתוח בחקירה פלילית כנגד המתלונן, עודד, בחשד למסירת הודעה כוזבת. בהתאם נחקר עודד פעם אחת במשטרה בחשד זה.

על רקע דברים אלו, הוגשה התביעה כאשר המניע העיקרי להגשתה הוא פגיעה בשמו הטוב של רפאל לאור התלונה בדבר זיוף הסכם התיווך. רפאל המתין להכרעת הפרקליטות בבקשתו לשנות את עילת הסגירה ובעקבות הממצאים הגיש תביעתו הכוללת שני ראשים, האחד – תביעה לשכרו, דמי התיווך שעל עודד לשלם והשני – תביעה בעילת לשון הרע. בשונה מתביעות "רגילות" של מתווכים, נושא הפגיעה בשמו הטוב של התובע היה המניע העיקרי לתביעה.

התובע עותר לקבלת דמי תיווך בסך של 50,310 ₪, בהתאם לשיעור דמי התיווך בהסכם כנגזרת מתמורת המכר. בנוסף עותר לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין לשון הרע עקב התלונה הכוזבת למשטרה. כמו כן, עתר לפיצויים בגין עוגמת נפש ואובדן הכנסה.

3.בכתב הגנתו של עודד חזר על טענתו כי התובע נסמך על מסמך מזויף תוך שמפנה לכך שהפרטים שמולאו בהסכם התיווך נכתבו לפחות בשלושה סוגים שונים של עטים, וכי החתימה על ההסכם מזויפת ואינה דומה לחתימתו.