ת"א 36754-01-14 וניג נ' שושן ואח'

לפני תביעה למתן צו עשה ולמתן סעד כספי.

מדובר בתיק "מיוחד" שהתנהל באופן מסורבל ביותר, הצדדים לא הצליחו להגיע לשום הסכמה כמעט, כל תיאום (והיו לא מעט כאלו) היה בבחינת משימה בלתי אפשרית, כמעט כל עובדה ואפילו האזוטרית ביותר שיש, הייתה במחלוקת, התיק היה יכול להסתיים עוד לפני שהחל ובוודאי מיד לאחר שהחל אך הוא נמשך ונמשך מעל ל-3 שנים, בתיק עומד ותלוי פסק דין שניתן בהיעדר כנגד הנתבעים בשל מחדל נטען כלפיהם ובחלק מהמחלוקות שנוצרו ביחס להתנהלות, היה צריך למעשה להעלות את באי הכוח על דוכן העדים, דבר לא ראוי שלא ראיתי לנכון לעשותו.

הנתבעים "משכו זמן" והתמקדו בעיקר בניסיון להרחיק מהם את הבלתי נמנע, התובע מצדו חטא בגישה דווקנית מאד שלא סייעה תמיד לקידום העניינים.

ראיתי לנכון לתאר, בקליפת אגוז, את ההתנהלות משום שעיקר התיק עוסק בה, כאשר מעיינים במסמכים, בהודעות ובבקשות הרבות שבתיק, רובם עוסקים בהתנהלות ואותם מסמכים והחלטות שאינם עוסקים באופן ישיר בהתנהלות הם ברובם תוצאה שלה.

אינני רואה לנכון להרחיב את היריעה, לפרט את הרקע ואת כל הטענות שנטענו במסגרת ההליך, גם לא את קביעות המומחים, הכל מצוי בתיק, במקום בוצע ביקור בנוכחותי שתועד בהחלטה מפורטת מיום 18.11.15 שעסקה גם במשקל וקבילות חוות דעת שכבר הוגשו, התיק גזל לא מעט זמן, המחלוקות וראשי הנזק שנותרו והמצריכים הכרעה פשוטים שבפשוטים ולכן פסק הדין יהיה תמציתי, ממוקד וההכרעה לוקחת בחשבון את החומר שבתיק ואת טענות הצדדים גם מבלי לפרטן כדבעי.

ומההתנהלות וההקדמה אפנה לדיון לגופו של עניין. מדובר בתביעה "שגרתית" של נזילה או חדירת רטיבות מדירה לדירה.

דירת הנתבעים מצויה מעל לדירה התובע כאשר לנתבעים 2 מרפסות, האחת גובלת בסלון דירת התובעת שמתחת, השנייה גובלת בכניסה לדירת התובעת (הכוללת חניה) ובחניון הבית המשותף.

אין מחלוקת אמיתית שהבית עצמו סבל וסובל מליקויים שונים לרבות בעיות של רטיבות ונזילות, כנראה מיומו הראשון וללא קשר לתביעה ולדירת התובע.

גם אין מחלוקת אמיתית שהנזילה נשוא תביעה זו לא החלה בחורף לפני הגשתה, גם מבלי לקבוע מועד "הופעה" ספציפי של הנזילות והרטיבות, הצדדים מסכימים על פי כתבי הטענות כי עוד בשנת 2011 היו מגעים שהבשילו לכדי ביקורי מומחים במקום, מגעים ופניות שבסופו של יום לא הובילו לאף מקום ולמצער לא הובילו לפתרון הבעיה.