פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

1. התובע הוכר על-ידי קצין התגמולים כנכה צה"ל בתחום הנפשי לאחר שנפצע בשנת 2002 בפיגוע התאבדות, בעת ששירת בצה"ל. לצורך העברת התגמולים לתובע, עקב ההכרה בנכותו זו, דרש קצין התגמולים כי המוסד לביטוח לאומי, הוא הנתבע (להלן גם: המל"ל), יעביר לו מסמכים רפואיים שונים הנוגעים לתובע. לטענת התובע, המל"ל התעכב ממושכות בהעברת מסמכים אלה לקצין התגמולים וכפועל יוצא מכך לא שולמו לתובע התגמולים המגיעים לו, על-ידי קצין התגמולים, במשך זמן רב. מכאן תביעתו של התובע, לפיצוי כספי, בגין הנזקים שנגרמו לו בשל התרשלותו הנטענת של המל"ל.

רקע הדברים

2.בחודש אוגוסט 2002 נפצע התובע, יליד 1983, בהיותו חייל צה"ל, בפיגוע התאבדות רצחני. ביום 25.9.2022 שוחרר התובע משירותו הצבאי על רקע הפרעה פוסט-טראומטית. סמוך לאחר מכן החל התובע לקבל קצבת נכות מהמל"ל בגין ליקוי רפואי (עקב השתלת כבד) אשר נקבע שאינו קשור לאירוע האיבה. במקביל, במשך השנים שחלפו לאחר מכן, החל התובע למצות את זכויותיו, כחייל צה"ל שנפצע בפיגוע, אל מול קצין התגמולים, וזאת בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים). כך, ביום 16.3.2003 נקבעה לתובע נכות בשיעור זמני של 24%, בגין ליקוי בשמיעה, שנגרם עקב הפיגוע (לימים הופחת שיעור נכות זה במידת-מה). בהמשך, נדחתה על-ידי קצין התגמולים תביעה ביחס לכוויה במצחו של התובע. בשלב מסוים, בשנת 2003, אף נמסר לתובע על-ידי קצין התגמולים, כי תביעתו במישור הנפשי הופסקה, כפי בקשתו. אלא שהתובע לא ויתר על טענותיו בהקשר תביעתו במישור הנפשי וחידש את תביעתו-זו. מן החומר שבפניי עולה כי חידוש הטענות במישור הנפשי היה עוד בשנת 2007. על רקע זה המשיך התובע בהתדיינות ארוכת שנים מול קצין התגמולים ובסופו של דבר, בחודש אוקטובר 2016 – וכמעט שנתיים לאחר שהתקבלו תוצאות המבחנים שערך קצין התגמולים בהיבט הנפשי – התקבלה החלטת קצין התגמולים להכיר בתביעתו של התובע במישור הנפשי.

3.נוכח העיכוב הממושך שנפל בהכרעת קצין התגמולים בתביעה במישור הנפשי, הגיש התובע בשנת 2016 תביעה ברשלנות כנגד קצין התגמולים, לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל ההתרשלות בטיפול בתביעתו להכרה בו כנכה צה"ל בתחום הנפשי (ת"א (שלום ת"א) 19234-07-16; להלן: ההליך הקודם). בפסק-הדין שניתן בהליך הקודם ביום 10.9.2019 נקבע על-ידי כב' השופט (כתוארו דאז) ע' יריב, כי הטיפול בעניינו של התובע אצל קצין התגמולים, אכן היה רצוף מחדלים ואי-סדרים, "אשר חורגים חריגה המצופה מרשות שלטונית" (פיסקה 13 לפסק-הדין). נפלו – כך נקבע בפסק-הדין בהליך הקודם – "שורה של עיכובים וסחבת חמורה בניהול התיק בידי קצין התגמולים: תיק שלא היה כל קושי מיוחד לסיים את הבירור בו בתוך חודשים ספורים התעכב בפועל במשך למעלה משנתיים וחצי (!), עם פרקי זמן ארוכים ביותר שבהם לא הייתה לקצין התגמולים כל שליטה במצבו של התיק, או ידיעה (וכמעט אוסיף: או עניין לברר) היכן נמצא הטיפול". על רקע זה נקבע כי קצין התגמולים התרשל בניהול הליך התביעה במישור הנפשי (פיסקה 18 לפסק-הדין); וכי עקב הנזק הלא ממוני שנגרם לתובע (להבדיל מנזק ממוני, שלא הוכח), זכאי התובע לפיצוי בסך של 25,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח (להלן: פסק-הדין בהליך הקודם).

4.ועתה אנו מגיעים לטענות התובע כנגד המל"ל, כפי שהועלו בהליך שבפניי, שהוגש בחודש אפריל 2019, ובטרם ניתן פסק-הדין בהליך הקודם. מתברר, כך לטענת התובע, כי לאחר שקצין התגמולים הכיר בתביעתו במישור הנפשי (בחודש אוקטובר 2016) לא שולמו לו במשך פרק זמן ממושך ביותר, התגמולים הרלוונטיים. זאת, כך טוען התובע, משום שקצין התגמולים ביקש, בטרם העברת התגמולים, לוודא כי התובע אינו מקבל תגמולים – בגין רכיב זה – מהמוסד לביטוח לאומי. יצוין, כי דרישה זו של קצין התגמולים לקבלת מסמכים רפואיים מהמל"ל, נסמכה על הוראות הדין הקובעות את הכלל שלפיו מי שזכאי עקב אותו מאורע ("מאורע אחד" כלשון הוראות הדין) לגמלה מקצין התגמולים מכוח חוק הנכים, וגם לגמלה מהמל"ל, מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), נדרש ככלל, לבחור, ממי ברצונו לקבל את הגמלה (ראו סעיף 323 לחוק הביטוח הלאומי וסעיף 36א לחוק הנכים; להרחבה על אודות הוראות דין אלה וחובת הבחירה של הזכאי לגמלה מקום בו מדובר ב"מאורע אחד", ראו ע"א 3449/90 קצין התגמולים נ' איבגאנה, פ"ד מח(2) 84 (1993); רע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(5) 577 (2003)).

5.במוקד כתב התביעה שבפניי (לאחר שתוקן פעמיים) עומדת טענת התובע, כי החל ממועד ההכרה על-ידי קצין התגמולים, בחודש אוקטובר 2016, פנה קצין התגמולים בבקשות חוזרות ונשנות למל"ל, לצורך העברת החומר הרפואי בעניינו לידי קצין התגמולים, על מנת שקצין התגמולים יוכל להכריע בסוגיית ה"מאורע אחד". ברם, לטענת התובע כל פניותיו של קצין התגמולים למל"ל עלו בתוהו, ומי שנפגע מכך היה התובע, אשר לא קיבל את התגמולים מקצין התגמולים במשך כל אותה תקופה. אציין, כי תביעתו של התובע נסמכה, בין היתר, גם על עדותה של גב' דליה דניאל, מאגף השיקום – קצין התגמולים, במשרד הביטחון (להלן: דניאל), במסגרת ההליך הקודם. כך, בישיבת ההוכחות שהתקיימה באותו הליך (ביום 28.4.2019) התבקשה גב' דניאל להסביר, מדוע חרף ההכרעה בתביעתו של התובע, עוד בחודש אוקטובר 2016, טרם שולמו לו התגמולים על-ידי קצין התגמולים. על כך השיבה גב' דניאל בהליך הקודם (ראו פרוטוקול הדיון בהליך הקודם שצורף כנספח ט' לכתב התביעה; ההדגשות הוספו – ר' ג') כי: