ש' נ' רכבת ישראל בע"מ ואח'

1.בפני תביעה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, בגין תאונה בה הייתה התובעת מעורבת ביום 03.02.13 (להלן: "התאונה").

2.התובעת ילידת 15.12.51, כבת 61 במועד אירוע התאונה ובת כ- 67 שנים כיום והיא מועסקת כמזכירה בבית ספר תלמוד תורה בקרית אתא.

3.התאונה אירעה כאשר במהלך ירידת התובעת מהרכבת בה נסעה למקום עבודתה, היא נפלה ונפגעה, בין היתר, בכפות הידיים, בכתפיים ובברכיים.

בעקבות אירוע התאונה נבדקה התובעת במרכז רפואי רמב"ם, כף ידה השמאלית גובסה והיא שוחררה בו ביום עם המלצות למנוחה והמשך מעקב רפואי.

במסגרת המעקב הרפואי שעברה התובעת התגלה כי היא סובלת משבר תלישה בכף יד שמאל ומפגיעה בשרירי שרוול כתף שמאל. התובעת הופנתה לביצוע טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה וריפוי בעיסוק.

בהתאם להמלצת רופאיה לתובעת נקבעו 82 ימי אי-כושר (לא רצופים) וזאת מיום אירוע התאונה, 03.02.13, ועד ליום 01.06.15.

4.המוסד לביטוח לאומי אליו פנתה התובעת, הכיר בתאונה כתאונת עבודה ואישר לה תקופת אי-כושר למשך 48 ימים וזאת מיום אירוע התאונה ועד ליום 22.03.13. כמו כן, הוועדות הרפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי בדקו את התובעת וקבעו לה נכות רפואית זמנית וצמיתה, כמפורט להלן:

-50% נכות זמנית לתקופה מיום 23.03.13 ועד ליום 31.03.14.

-40% נכות זמנית לתקופה מיום 01.04.14 ועד ליום 30.09.14.

-נכות צמיתה משוכללת בשיעור של 19% החל מיום 01.10.14, מתוכם 10% בהתאם לס"ק 35(1) (ב) לתקנות המל"ל בגין שבר בכף יד שמאל ו-10% בהתאם לס"ק 42 (1) (ד) (1) לאותן תקנות בגין פגיעה בשרוול כתף שמאל.

הואיל ובהתאם לסע' 6ב' לחוק הפלת''ד קביעת המל''ל לעניין הנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לתובעת בעקבות התאונה, מחייבת במסגרת הליך דנן, הגישו הנתבעות בקשה להבאת ראיות לסתור אותה קביעה, אולם בקשתן נדחתה בהחלטתי מיום 03.07.16.