ת"א 36600-06-13

בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה (להלן - "הבקשה").

ענייננו בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

על פי הנטען, ביום 25.11.2010, עלה המבקש על גג המשאית עליה נהג, על מנת להכשירה לנסיעה, החליק ממנה ונפל בעוצמה רבה ארצה (להלן – "התאונה"). הוא אושפז ועבר ניתוח לשחזור וקיבוע כף רגלו הימנית שנשברה בתאונה. ועדה רפואית במל"ל קבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור 10%.

המשיבה הכחישה טענות המבקש, לרבות סיווג האירוע כתאונת דרכים, כמשמעותו בחוק.

לטענת המבקש, בעת הכנת תצהיר עדותו הראשית, הבחין כי תיאור נסיבות התאונה המפורט בס' 3 לכתב התביעה אינו מדוייק, כתוצאה מאי הבנה בין המבקש לבין בא כוחו. משכך, מתבקש התיקון האמור על מנת שנסיבות התאונה המדוייקות יובאו בפני בית המשפט, בכדי להכריע בשאלות השנויות במחלוקת.

לדבריו, אין המדובר בטענות עובדתיות חדשות אלא בתיאור מדוייק של התאונה בלבד. אין בתיקון כדי לשנות את התוצאה המשפטית של התאונה והגדרתה כתאונת דרכים, גם בהתאם לכתב התביעה המקורי. מכל מקום, קבלת הבקשה לא תעכב את ההליך ולא תיצור נזק למשיבה, בעוד שדחייתה עלולה להסב למבקש נזק רב.

המשיבה התנגדה לבקשה, עקב השיהוי בהגשתה, לאחר ארבע שנים ממועד הגשת התביעה וללא הסבר המניח את הדעת לשיהוי האמור. רק כעת, לאחר דחיית הצעת הפשרה מטעם בית המשפט, נזכר המבקש בטעויותיו העובדתיות. משהתחוור למבקש כי אין בידו עילת תביעה, נצרך להציג גרסה "משופצת", הכוללת טענות עובדתיות חדשות שזכרן לא בא בכתב התביעה (כמו גם במסגרת תחשיב הנזק שהגיש המבקש). יש בהתנהלות כזו כדי חוסר תום לב מצד המבקש.

דיון והכרעה