מ' ואח' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לשני התובעים בגין תאונת דרכים שארעה ביום 15.7.12.

שאלת החבות על פי החוק אינה שנויה במחלוקת.

למרות שממדי הנזק אינם גדולים (פגיעות כלליות עם נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% על פי קביעת המומחים מטעם בית המשפט, ללא אשפז), עמדה הנתבעת על שמיעת הראיות בדרך הרגילה. לטעמי לא הייתה צדקה לכך.

שני התובעים העידו, ולא הובאו עדים נוספים מטעמם וגם לא מטעם הנתבעת. הוגשו סיכומים בכתב (התובע הסתפק בתחשיבים שהגיש).

כללית, אעיר כי כמעט ואין שוני מהותי בין פגיעות שני התובעים, בין הטיפולים הרפואיים להם נזקקו, הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה על ידי המומחים מטעם בית המשפט, וראשי הנזק הרלוונטיים. מסיבה זו התוצאה הסופית אליה הגעתי ביחס לשניהם הנה זהה.

התובע מס' 1:

התובע מס' 1 יליד 18.10.93 סבל מחבלות כלליות בגופו. הוא טופל בחדר מיון של בית החולים ולאחר מכן היה במעקב רפואי בקופת חולים כולל סדרת טיפולים פיזיותרפיים. אושרו לו 67 ימי אי כושר. השתכרותו לפני התאונה עמדה, לטענתו, על סך 6,000 ₪ בממוצע.

המומחה האורתופדי מטעם בית המשפט קבע לתובע מס' 1 נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הגבלה קלה של תנועות עמוד שדרה מותני (חלק יחסי של סעיף 37 . 7. א.).

כאב וסבל:

בשים לב לפגיעות, הטיפול הרפואי, הפיזיותרפיה וכן ממצאי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט אני פוסק סך 10,000 ₪.