ת"א 36516-05-14 ביטון נ' איתן ואח'

לפני תובענה כספית.

1.הנתבע 1 (להלן – "הנתבע") הוא בעליה של הנתבעת 2 (להלן – "החברה").

2.בשנת 1998 הוסכם בין התובע לנתבע בע"פ, כי התובע ישקיע בחברה סך של 75,000 $ ארה"ב ובתמורה התחייב הנתבע למכור לו 25% ממניותיו בחברה (סע' 9 לתצהיר התובע, סע' 2 לתצהיר הנתבע).

לטענת התובע, לאחר שהעביר את הסך של כ-65,000 $ ארה"ב ניתק עמו הנתבע קשר וסירב לחתום על הסכם המסדיר את היחסים ביניהם (סע' 12 ו-17 לתצהיר התובע). לטענת הנתבע, התובע ברח מהארץ מפאת נושיו וסירב להעביר את מלוא הסכום לו התחייב כשהשקעה (סע' 7-8 לתצהיר הנתבע).

3.אין חולק, כי התובע הגיש בשנת 1999 תביעות לבית משפט זה במסגרתן דרש השבת הכספים ששילם לנתבע (ת.א. 23123/99 ו-ת.א. 19822/99; סע' 18 לתצהיר התובע ונספח 1 לתצהירו וסע' 11 לתצהיר הנתבע).

הצדדים חתמו על הסכם (נספח 2 לתצהיר התובע), אשר קיבל ביום 23.10.03 תוקף של פסק דין ע"י ביהמ"ש (נספח 4 לתצהיר התובע) לפיו תמורת תשלום הסך של 75,000 $ ארה"ב, מתוכם כבר העביר התובע לנתבע סך של 62,000 $ ארה"ב, יועברו 25% ממניות החברה לתובע.

מכאן, שהצדדים הסכימו כי נכון לאוקטובר 2003 נותר התובע חב לנתבע סך של 13,000 $ ארה"ב לשם השלמת העיסקה ביניהם (להלן – "יתרת הסכום").

הוסכם, כי הנתבע יחתום על שטר העברת המניות, אשר יופקד בידיו הנאמנות של הנתבע 3 (להלן – "עו"ד גיגי"), וכי עו"ד גיגי ידאג להעברת המניות בתוך 7 ימים מיום שהתובע יעביר לנתבע את מלוא יתרת הסכום.

4.התביעה

4.1הצדדים (התובע והנתבעים 1-2 בעיקר) חלוקים בשאלה האם עמד התובע בחלקו בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין אם לאו. לעו"ד גיגי ידיעה מאד מצומצמת בעניין זה, כפי שיפורט בהמשך.