פרץ נ' חיים פסקוביץ ובניו בע"מ

בפניי בקשה חריגה, להתיר את עדותו של העד מטעם התובע מר עומר סולסי (להלן: "העד"), באמצעות הליך טכנולוגי של "היוועדות חזותית".

התובע הגיש את ראיותיו, וביקש לאפשר את שמיעת עדותו של העד עומר סולסי, בעליו של מפעל קוקרסה, באמצעות "היוועדות חזותית", זאת לאחר שבית משפט דחה בקשה קודמת ולאחר שהעד סירב לחתום על תצהיר.

התובע טען, כי מדובר בתושב ארגנטינה, שהגעתו לישראל תגרום לביטול ימי עבודה, ולכן הוא מסרב להגיע לישראל. עדותו רלוונטית מאד להליך, שכן הוא יכול להעיד על מעורבות התובע בעסקאות עם הנתבעת, ועם התקדמות הטכנולוגיה יש להגמיש את הכללים לעניין גביית עדות באופן זה.

הנתבעת התנגדה לבקשה, שכן לטענתה, בקשה קודמת כבר נדחתה. לטענתה, בהתאם להלכה הפסוקה, העדר נוחות איננה סיבה מספקת לאפשר גביית עדותו של עד באופן של "היוועדות חזותית".

התובע בתשובה, הוסיף וציין כי הוצע לעד כי הוצאותיו תשולמנה במלואן, אולם הוא סירב להגיע למתן עדות. ייתכן שגם באופן זה של "היוועדות חזותית", בסופו של יום לא ישתף העד פעולה.

ההלכה הפסוקה בעניין מלמדת, כי למרות ההתקדמות הטכנולוגית המשמעותית, והאפשרות הפשוטה יחסית לגביית עדות של עד בדרך של היוועדות חזותית, הרי שעדין מדובר בחריג, שיש לאשרו רק בנסיבות מיוחדות. במסגרת הלכת דורי (רע"א 3810/06 י' דורי את צ'ייקובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' שמאי גולדשטיין (24.9.07)), דחתה דעת הרוב את העמדה הגמישה של שופט המיעוט, בעניין ההסתמכות על תקנות עזרה משפטית. דעת הרוב הדגישה, כי בצד היתרונות שיש לאמצעי היוועדות חזותית, ישנם גם חסרונות, שעיקרם בהעדר מרות ישירה של בית המשפט על העד הנמצא במרחקים, וכן בעובדה שחקירה באופן כזה, עלולה לעורר בעיות בינלאומיות. לפיכך, יש לנקוט מידה של זהירות בהפעלת שיקול הדעת, לעניין התרת השימוש בהליך של "היוועדות חזותית". נפסק כי השיקולים שינחו את בית המשפט באישור הליך חריג כזה, הם שלושה: כי הפניה נעשתה בתום לב ; כי יש בידי העדים למסור עדות רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת ; כי קיימת סיבה טובה המונעת את בואו של העד מחו"ל. באותו עניין נדחתה הבקשה לאשר "היוועדות חזותית" על ידי דעת הרוב. במסגרת הלכת מסס (רע"א 7265/09 לירון מסס נ' משרד הבריאות (31.12.09)), חזר בית המשפט על שלושת השיקולים שנקבעו בהלכת דורי, היינו פניה בתום לב, עדות רלוונטית וסיבה טובה המונעת את ההגעה לישראל. בית המשפט ציין, כי ניתן היום לנקוט בגישה מרחיבה יחסית לאור השתכללות הטכנולוגיה. עם זאת, אף בהלכת מסס נדחתה הבקשה לאישור מהלך חריג של "היוועדות חזותית", כאשר נקבע כי העובדה שהעד מתגורר בארץ אחרת, ועומס העבודה המוטל עליו, איננה סיבה מספקת לביסוס הצורך בהליך של היוועדות חזותית. נפסק כי כל הבאת עד מחו"ל כרוכה באי נוחות ולכן אין די בנימוק זה כדי לאפשר הליך בעייתי זה. ואולם, למרות הדחיה במקרה הקונקרטי שם, בית המשפט העליון הדגיש, כי ככל שהעדות חשובה ומרכזית יותר – ראוי לנהוג בגמישות רבה יותר. בעניין בולפון (רע"א 4718/13 מ"י נ' בולפון יון (29.6.14)), אושר הליך של היוועדות חזותית. בית המשפט שב וציין, כי נקודת המוצא היא עדיפות העדות החיה בין כותלי בית המשפט. עם זאת, כאשר באותו עניין צומצמה המחלוקת רק לסוגיית גובה הנזק, ולא הועלתה כל טענה בדבר החיוניות שבנוכחות הפיזית בדיון, נטה בית המשפט לאשר את המהלך החריג האמור.

מן הכלל אל הפרט בית המשפט דחה במסגרת החלטה קודמת בקשה דומה, לאחר שכאשר נקבע התיק להוכחות התריע בית המשפט, כי לא תתאפשר עדות של עד, בלא שיקדים את עדותו תצהיר עדות ראשית. בעניין זה, נוסף כעת תצהיר התובע לפיו נעשתה פניה לעד והוא סירב לערוך תצהיר, ובד"כ מדובר בעילה ראויה לאשר העדה ללא תצהיר עדות ראשית.

ואולם, בכך אין די. עדיין הנטל על התובע לשכנע בכל שלושת הקריטריונים שנקבעו בהלכה הפסוקה לאישור מהלך חריג כזה.

כפי שניתן לראות מן הפסיקה, למרות ההתקדמות הטכנולוגית, גביית עדות של עד בהליך של "היוועדות חזותית" היא חריג, שכן למהלך כזה ישנם חסרונות רבים, בהם העדר היכולת להטיל מרות על העד, מגבלות מסוימות העשויות לחול על החקירה הנגדית, ולעיתים אף מכשלות בינלאומיות. בנסיבות אלה, בהלכת מסס נקבע, כי לא די בחוסר נוחות בלבד של העד, על מנת להצדיק שימוש בהליך החריג של היוועדות חזותית. לכאורה, זהו בדיוק הנימוק בענייננו, ולכן ניתן גם כאן לדחות את הבקשה, לנוכח הלכת מסס.