מירוצניק נ' עריית קריית גת ואח'

תביעה כספית נזיקית בסכום של 421,805 ₪. במסגרת הסיכומים הופחת הסכום ל – 396,805 ₪.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים

התובעת מפעילה בזיכיון סניף של דואר ישראל בקומת הקרקע של מבנה בן שתי קומות בקריית גת. הנתבעת 1 (להלן: "העירייה") שכרה את הקומה השנייה מן הנתבעת 2 (להלן: "מגד") על פי הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 23.06.11. ביום 26.06.11 (יום ראשון) גילתה התובעת כי סניף הדואר ניזוק מהצפת מים. להלן יכונה חלקה של התובעת במבנה "הדואר" והחלק ששכרה העירייה ממגד יכונה "הנכס".

לטענת התובעת, ביום בו גילתה את ההצפה, מתחזק המבנה, אדם בשם פנחס, אמר לה כי ביום 23.06.11 נציגים של העירייה ושל מגד הגיעו לנכס, פתחו בו ברזים על מנת לשייך את השעון המים הראשי לנכס והותירו אותם פתוחים. אותו פנחס סגר בבוקר יום ראשון את ברז המים הראשי. לטענת התובעת, באותו יום (26.06.11) הגיע למקום נציג העירייה, מר יהודה לאגמי וציין כי היה במבנה ביום 23.06.11 ביחד עם מר גבריאל מרציאנו, בעל מניות במגד (אשר תחילה נתבע אף הוא במסגרת תביעה זו ובהמשך הוסכם על מחיקתו מן ההליך).

התובעת הזמינה עוד באותו יום מומחה שיחווה דעתו לגבי הנזקים שנגרמו והתגבשו באותו מועד, אינג' יליסייב איגור והוא ערך חוות דעת ביום 03.07.11. ביום 21.07.11 ערך מר יליסייב חוות דעת משלימה על פיה עלות תיקון הנזקים למבנה כפי שנתגלו עד למועד עריכת חוות הדעת, עומדת על 42,200 ₪. סכום זה לא כלל נזק לציוד נגרות ואלקטרוניקה. התובעת טענה כי נציגי העירייה לא אפשרו לה להיכנס לנכס על מנת לברר את הגורם להצפה.

בסוף יולי 2011 החלה התובעת לשפץ את הסניף בעצמה באמצעות שני בניה ובסיוע בתה. לצורך כך לקחה לטענתה הלוואה של 25,000 ₪,עליה שילמה ריבית של 4,761 ₪. לטענתה, סניף הדואר היה מושבת עד אוקטובר 2011.

הנזקים הנתבעים על ידי התובעת כוללים אבדן הכנסה בחודשים בהם הסניף היה מושבת, פיצוי בגין נזק לדואר ולציוד בדואר, שכר עבודה לשני בניה שביצעו את השיפוץ בדואר ולבתה שניקתה את המקום. היא תובעת פיצוי בגין אי נוחות וכן בגין אבדן מוניטין, בגין קיטון בהכנסות ואבדן פנסיה, הוצאות בגין עריכת חוות דעת ופיצוי בגין עוגמת נפש. בנוסף היא תובעת עלות הכשרתה של עובדת חדשה, משום שלטענתה העובדת הוותיקה שעבדה אצלה נאלצה לעזוב כשהסניף היה סגור והיא נדרשה לעבוד 4 חודשים בצמוד לעובדת חדשה ולהדריך אותה.

העירייה טוענת כי הנכס לא היה בבעלותה, שליטתה או חזקתה במועד בו אירעה ההצפה ועל כן יש לדחות התביעה נגדה. לטענת העירייה, ביום בו נחתם הסכם השכירות (23.06.11), נערך סיור בנכס ומפתחות הנכס נמסרו לנציגיה, אולם בפועל העירייה נכנסה לנכס רק ביום 26.06.11. העירייה הסכימה כי בסיור בנכס ביום 23.06.11 נבדקו מוני החשמל, אולם טענה כי בשל קושי לשייך את מונה המים לנכס הוחלט לפנות בעניין זה לתאגיד המים, על כן לטענתה נציגיה לא פתחו ברזים בנכס. העירייה שללה את הטענה כי מנעה מהתובעת כניסה לנכס.

מגד טענה כי מסרה את החזקה בנכס לעירייה ביום 23.06.11 ועל כן האחריות על הנכס עברה לעירייה ממועד זה ולה אין ידיעה על שהתרחש במקום. נוכח טענת התובעת כי הברזים הושארו פתוחים ואין טענה לתקלה בצנרת, טוענת מגד כי אין לה כל אחריות לאירוע. מגד מפנה לסעיף 18 לחוק השכירות והשאילה תשל"א 1971 לפיו תקופת השכירות מתחילה עם מסירת המושכר לשוכר ואף לסעיף 3 להסכם השכירות שנחתם לעניין מועד מסירת המושכר. מגד שללה את טענות העירייה לפגם או לפיצוץ בצנרת אשר לכאורה גרמו להצפה.