ת"א 36013-11-15

לפניי בקשת הנתבעים להורות על הוצאת חוות הדעת של ד"ר מתן מתיק בית המשפט.

מדובר בתביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, לפיצוי התובעת בגין פגיעתה הנטענת בתאונת דרכים.

ד"ר מתן מונה כמומחה מטעם בית המשפט ונתן חוות דעתו במסגרת תביעה קודמת שהגישה התובעת באותו עניין, שנמחקה מחוסר מעש. החלטת המחיקה ניתנה ביום 15.3.15. ביום 29.5.15 ניתנה באותו תיק החלטה נוספת שקבעה כי אם תוגש תביעה נוספת באותו עניין "יחייבו ההליכים, ההחלטות וחוות הדעת שניתנו בתיק זה".

התובעת הגישה תביעה חדשה באותו עניין, היא התביעה שבנדון, ולאחר שהוגשו ראיות הצדדים ונקבע מועד לקדם משפט מסכם, הועלתה בקשה זו של הנתבעים.

הנתבעים טענו בבקשתם כי החלטת בית המשפט מיום 29.5.15 איננה מחייבת, שכן ניתנה לאחר ההחלטה המורה על מחיקת התביעה ולאחר שבית המשפט קם מכסאו.

בנסיבות העניין, איני מוצאת לנכון להיעתר לבקשה.

הנתבעים בחרו שלא להשיג על ההחלטה מיום 29.5.15 באופן ישיר ואין להתיר להם לעשות כן עתה, במסגרת ההליך הנוכחי.

זאת ועוד, בסעיפים 3-1 לכתב התביעה פרטה התובעת את ההליכים שהתנהלו במסגרת התיק הקודם, לרבות התייחסות לחוות הדעת שהוגשה. התובעת ציינה כי כתב התביעה מוגש עתה ללא בקשה למינוי מומחים וביקשה להמשיך בהליכים מהמקום בו הם נפסקו. הנתבעים לא טענו או ביקשו אחרת וכל שציינו הוא ש"הנטען בסעיפים 1-3 איננו מוכחש". בהתאם לכך, נמשכו ההליכים מהמקום בו נפסקו בהליך הקודם, הוגשו תצהירים ונקבע קדם משפט מסכם. משקיבלו על עצמם הנתבעים להמשיך מהנקודה בה הופסקו ההליכים בתביעה הקודמת, וכך נעשה בפועל, אין להתיר להם לטעון אחרת בשלב זה.

אף לגופו של עניין אין כל טעם ותועלת בהוצאת חוות הדעת. מדובר במומחה שמונה מטעם בית המשפט בהליך הקודם ונתן חוות דעת אובייקטיבית. ממילא ניתן יהיה למנות מומחה זה בשנית במסגרת תיק זה על מנת שיחווה דעתו, ומדובר אך בהארכת ההליכים ובהעמסת הוצאות נוספות שלא לצורך.

מכל הטעמים שלעיל בקשת הנתבעים נדחית.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ו, 19 יולי 2016, בהעדר הצדדים.