ת"א 35989-04-14 חברה ישראלית למובילים בע"מ נ' טרקס יונייטד קינגדום לימיטיד

1.התיק הגיע לעיוני לאחר ההחלטה (מ-29.11.15) כי תישאר בעינה ההחלטה הפוטרת את התובעים מתשלום אגרה.

2.עתה עומדות על הפרק בקשות של הנתבעת "לעיכוב הליכים מחמת תניית בוררות", "לסילוק התביעה על הסף" ו"לחיוב המשיבים (התובעים – ר.י.) בהפקדת ערובה לטובת המבקשת (הנתבעת – ר.י.)".

3.מבחינה לוגית יש להכריע תחילה בבקשה הראשונה מבין המנויות לעיל. זאת משום שבראש ובראשונה יש לקבוע מי הפורום המוסמך והאמור לדון בסכסוך שעל הפרק (בורר או בית-המשפט) ומפני שהפורום המוסמך הוא שאמור להחליט אם יש לסלק את התביעה שלפניו על הסף ואם לחייב בערובה להוצאות במקרה שהתביעה לא תסולק.

4.לגבי הבקשה הראשונה הגעתי למסקנה כי צודקת הנתבעת בטענתה כי קיימת תניית בוררות, שמכוחה יש לעכב ההליכים בתביעה דנן ולהעביר הסכסוך לבוררות לפני לשכת המסחר הבינלאומית בלונדון (מכח סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968). בקשר לכך מקובלות עליי טענות הנתבעת. בטענות התובעים אין מענה של ממש לטענות הנתבעת ומכל מקום הן אינן מצדיקות תוצאה שונה.

5.הנה כי כן, בסעיף 17.2 להסכם מ-24.1.80 נקבעה תניית בוררות כנטען ועל הבוררות חלה אמנה בין-לאומית שישראל ובריטניה צדדים לה (אמנת ניו-יורק). במצב דברים זה יש לעכב את ההליכים כמבוקש.

התובעת לא תוכל להיוושע מהסתמכותה על סעיף 17.4 לאותו הסכם, שכן צודקת הנתבעת (בסעיפים 5-2 של התשובה לתשובה) כי עניינו של אותו סעיף במצבים שבהם הנתבעת כצד להסכם היתה מעוניינת לקבל צו מניעה למניעתה של הפרת ההסכם. סעיף זה אינו שולל את תחולת סעיף 17.2 להסכם על המקרה דנן.

6.בהמשך למצוין לעיל, אני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה לצורך העברת הסכסוך לבוררות לפני לשכת המסחר הבינלאומית בלונדון.

7.ניתן יהיה להעלות את שאלת ההוצאות בקשר לתביעה דנן במסגרת הליך הבוררות.

ניתנה בהעדר הצדדים היום, כ"א בכסלו תשע"ו, 3 בדצמבר 2015.