ת"א 35950-02-15 אביאן נ' המועצה המקומית קדימה צורן ואח'

1.המבקש הגיש בקשה למחיקת סעיפים בכתב ההגנה של המשיבה 2 (להלן: "המועצה").

2.הבקשה מונה 22 עמודים מפורטים, שברובם מהווים מעין סיכומים של טענות המבקש בתיק.

בבקשה התבקשה מחיקת 71 מתוך 83 סעיפי כתב ההגנה של המועצה. נטענו בה טענות למעשה בית דין, לטענות מבישות ולא נדרשות, טענות כלליות, סעיפים שאינם מקימים הגנה, טענות שמנוגדות לדין, טענות סתמיות, טענות שהיה צורך להגישן בבקשה נפרדת, טענות חסרות תום לב, ועוד. כן התבקש בית המשפט בבקשה לקבוע "כי כל החלטה של בית המשפט בנוגע למחיקת טענה מכתב טענות של הנתבעת 1 תחול בהתאמה על טענה שבכתב הטענות של הנתבעת 2 ככל שהיא זהה במהותה וזאת כדי לגרום לדיון יעיל בתובענה".

3.סעיף 91 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובע כך:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להורות כי יימחק או יתוקן כל ענין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו".

4.לבקשה זו מתאים הביטוי "מרוב עצים, אין רואים את היער", או "תפסת מרובה – לא תפסת". היא משופעת בטענות שאינן צריכות כלל לבקשה מסוג זה, ובבקשות שנועדו למנוע פתחון פה ובירור ענייני של התביעה, ואשר אין כל סיכוי שיתקבלו במסגרת בקשה מעין זו.

5.גם אם בין הטענות דנן קיימת טענה שיש לשקול אותה בהקשר של מחיקת סעיף כלשהו בכתב התביעה, הרי נחבאת היא בין עשרות הטענות האחרות. בית המשפט אינו אמור לבור את המוץ מן התבן עבור התובע, מקום בו היה עליו להגיש בקשה קצרה וממוקדת, ולא כפי שנעשה במקרה זה.

6.מבין שלל הטענות מצאתי מקום לקבל טענה אחת והיא כי קיים מעשה בית דין לגבי טענת הטעות שנטענה על ידי התובע.

בעת"מ 53273-02-11 שהוגשה על ידי התובע, בין היתר נגד שתי הנתבעות, קבעה כב' השופטת בוסתן בפסק הדין מיום 28.9.12, כי "טענת העותר לפיה יעוד המקרקעין לצורכי ציבור בתכנית "הצ/130 – קדימה" וההפקעה נעשו בטעות למעשה לא הוכחשה על ידי המשיבים ולא נסתרה".

בכך יש משום קבלה של טענת התובע בעניין זה, וקיים השתק פלוגתא בין הצדדים, באופן שהנתבעות אינן יכולות להעלות טענות המנוגדות לקביעה זו של בית המשפט בתיק הנזכר לעיל.

איני מוצא מקום למחיקת סעיפים כלשהם מכתב ההגנה בעניין זה, ודי באמור לעיל על מנת למנוע העלאת טענות על ידי הנתבעות או הבאת ראיות על ידן בנושא זה.